האם היו פערי מעמדות במצרים – פרשת וארא

אחד הפסוקים הסתומים בפרשתנו הוא "וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" [ו', י"ג]. מה ציווה בדיוק הקב"ה את משה ואהרון על בני ישראל? ומה התחדש בציווי זה?

על שאלות אלה ישנן דעות שונות בחז"ל ובפרשנים. במדרש 'שכל טוב' נאמר – "…ציוום שיזהירו בני ישראל להתרחק מע"ז שבידם, ורבותינו דרשו 'ויצום אל בני ישראל' – אמר להם: הוו יודעין שבניי סרבנין הן, טרחנים הן, על מנת כן אני ממנה אתכם פרנסין עליהן, שתהיו סובלין אותן". או בלשון הקצרה של רש"י "צוום עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם". שני פירושים אלה הינם דרשות יפות, אולם אין להם כלל רמז בכתוב עצמו.

הרש"ר הירש מפרש את המילה'ויצום' – ה' אומר למשה: עד עתה ניסיתי לשכנע אותך לבצע את המשימה וכעת אני עובר לפקודה אלוקית, בלי היסוסים ובלי השתהות. ובלשונו של רבי שמשון רפאל הירש – "עתה הושם הקץ לכל ההיסוסים. עד כה ניתנה המלאכות באמצעות הדיבור הרך, המכוון לרכוש את לב המאזין ולקרבו אל התוכן. תחילה היה על משה עצמו להיווכח באי – הכשרתו למשימה זו. אך מעתה – בצורה החלטית כבפסוק י' לעיל 'וידבר' ובלשון פקודה, כבפסוק זה: 'ויצום'. אל לכם עוד להרהר, האם מוכשרים אתם אם לאו, רק צייתו. ומכאן תחילתו של עצם סיפור הגאולה".

הירושלמי [ר"ה פ"ג ה"ה] לוקח אותנו לכיוון אחר ומסביר, שכוונת הציווי שנצטוו משה ואהרון לבני ישראל הוא על העתיד. ברגע שיכנסו לארץ ישראל, תחול עליהם מצוות 'שילוח-עבדים'. וזה לשון הירושלמי – "א"ר שמואל בר רב יצחק, על מה צום – על פרשת שילוח עבדים , ואתיא כר' הילא, דאמר, לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים, הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"ד) מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי..". לפי פירוש זה, הזכות לצאת מהשעבוד היא בקבלת החלטה, שכאשר יהיו עצמאיים ויגיעו לארץ ישראל, לא ינהגו באחיהם כפי שהמצרים נהגו בהם. לכן, ההוראה הזאת ניתנה לפני יציאתם ממצרים, כי אז חשו את כובד השעבוד. וזו הסיבה שהתורה חזרה שלושים ושש פעמים על החובה לזכור את היותנו עבדים במצרים. אף רבי מאיר-שמחה מדווניסק, בספרו 'משך-חכמה', מפרש את הציווי למשה ולאהרון לעניין 'שילוח-עבדים' על פי הירושלמי.

ברם, אודה על האמת שכאשר קראתי את דבריו, נדהמתי מכך שלדעתו לא כל היהודים במצרים היו עבדים משועבדים וגם שם היו הבדלי מעמדות בין בני-ישראל אשר חלקם שעבדו את אחיהם. נקרא את דבריו – "…ייתכן, כי גם אז במצרים היו גדולי האומה אשר היו שרים נכבדים…והם היו משעבדים את בני ישראל לעבדים, שמכרו המצרים להם". במילים אחרות, בתוך כל הכאוס הגדול שהיה במצרים, היו אנשים עשירים מתוך עמנו ששעבדו את אחיהם. לדעת ה'משך-חכמה', ניתן אולי לזהות מי היו אלה, וכך הוא כותב – "ואולי היו המה השלושה שבטים – ראובן ושמעון ולוי – שהנהיגו שררה במצרים, כמו שאיתא במדרש [נשא פר' י"ג] לוי שלא היה בשעבוד מצרים, ולכן לא נטל נחלה בארץ, וכן ראובן לא נטל רק בעבר הירדן, ושמעון נתקיים עליו "אחלקם ביעקב"… ומהם היו בני חורין הרבה ושרים, אשר היו משעבדים את ישראל הנמכרים להם מהממשלה של פרעה".

 לשיטתו, אותם שלשה שבטים נהנו מהמצב ולא די שלא היו משועבדים אלא אף שיעבדו את אחיהם. ומכאן מסקנתו בפירוש הפסוק, מה ציווה הקב"ה את משה ואהרון – "לכן ציווה השם יתברך, שבני ישראל גם פרעה יוציאו את בני ישראל מהשעבוד…ולא ישתעבדו ישראל זה לזה. וכנראה שלזה כיון הירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה ה: "ויצום אל בני ישראל", מה ציוום? – על פרשת שילוח עבדים [רצונם לומר, שישלחו עבדיהם מישראל ששעבדו תחת ידם כמו שכתבתי]…דכתיב "כה אמר ה' אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמור, מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי…".

כואב לקרוא שזו היתה חלק מהמציאות במצרים. ולמען האמת, כשאנו בוחנים לעומק את ההיסטוריה של עם-ישראל, הרי היו תמיד כאלה,  שלא היו חלק מהסבל של העם, ואדרבה היו להם טובות הנאה מהמצב הקשה בו היה נתון עמנו. טרגדיה מיוחדת בשנות השואה באירופה היתה במקומות מסוימים, שהיו שם אנשים במעמד שונה מאחרים, כגון ב'גטו לודז", שם האחראי על הגטו וראש היודנראט היה יהודי בשם חיים רומקובסקי ועד היום חלוקות הדעות כיצד להתייחס אליו. הגטו שהיה באחריותו היה במצב פיזי טוב יותר מגטאות אחרים בכל שנות קיומו, למשל בהשוואה ל'גטו ורשה'. חיים רומקובסקי טען כל הזמן, שככל שאנשי הגטו יהיו יצרנים יותר, כך הסיכוי לשרוד יהיה גבוה יותר. הוא זכה ליחס מועדף על ידי הגרמנים, התהלך בגטו בכרכרה כמלך  וזכה לתנאים מצוינים. ישנם שרידי חרב מ'גטו לודז" שיאמרו קבל עם ועולם, שבזכות הגישה של חיים רומקובסקי נותרו בחיים. אולם רבים אחרים ראו בו משתף פעולה עם הנאצים. שיא הטרגדיה היה, כאשר הנאצים דרשו ממנו למסור את הילדים עד גיל 10, משום שלא הביאו תועלת, והוא ניסה לשכנע את יושבי הגטו שזה מה שצריך לעשות, לקול זעקות האנשים. בסופו של דבר, יושבי הגטו הובלו להשמדה וגם חיים רומקובסקי הובל אחר כבוד לאושוויץ, יש אומרים שהובל בקרון 'מחלקה ראשונה'. עם ירידתו מהקרון, פגש קצין נאצי שהכירו, והלה קרא לו למשרד ושם ירה בראשו. ויש הטוענים שיהודים שניצלו מגטו לודז' הרגו אותו על כך ששיתף פעולה עם הנאצים.

קשה לנו היום לדעת, כיצד העסיקו יהודים את אחיהם כעבדים במצרים,  והאם נהגו בהם ברחמנות או חס וחלילה כפי שהמצרים נהגו בהם וגם אי אפשר להשוות מה שקרה בשואה לשנות השעבוד הארוכות במצרים עם גזירת הילדים וכו', אולם למדנו שהציווי הראשוני שנצטוו משה ואהרון היה לשחרר את עבדיהם העבריים ורק לאחר שלא ידבק בהם רבב, אזי יזכו לגאולה.

נתפלל בימים אלה, כאשר האויב המוסלמי משתולל בכל העולם באכזריות אין קץ, נתאחד כולנו 'כאיש אחד בלב אחד' ללא מעמדות בינינו וכך נזכה בע"ה לגאולה השלמה במהרה בימינו.