בית לבן והלבנת פנים - לפרשת ויצא ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

מאמרנו זה יעסוק במותה המוקדם והבלתי צפוי של רחל. האירוע עצמו כתוב בפרשה הבאה, אולם אנו רוצים להביא דעה מפתיעה, שנמצאת במדרש בפרשתנו.

אך תחילה נתייחס למערכת היחסים המשפחתית שהייתה בבית לבן, הידועה כמורכבת ומסובכת מאוד בלשון המעטה. היחסים בין החתן יעקב לבין חותנו לבן היו יחסים של חוסר אמון ואי עמידה בהבטחות. כל המצב המביך הזה גרם להרבה תסכול ומתח וכמובן שכל זה נגרם כידוע בגלל רמאותו ונוכלותו של לבן.

יש גם לעיין ולהתבונן באופן מיוחד בקשר וטיב היחסים שהיה בין יעקב לבין נשותיו ועל היחס המועדף שקיבלה לאה בהיותה אם רוב בניו. אין זה קשר של אהבה לשתי נשותיו, משום שאחת הייתה אהובה יותר מהשנייה והמתיחות שנגרמה מכך בבית יעקב, היא לכשעצמה נחשבה לאירוע מורכב ומסובך שיעקב נדרש לנווט בו.

היחסים המאוד לא פשוטים שהיו בין שתי האחיות לאה ורחל, תרמו גם הם את חלקם למתח שהיה כבר בבית לבן.  מצד אחד, הרבה ויתור ומצד שני מאבק סמוי וגלוי על המעמד וביסוס הקשר הזוגי של כל אחת מהן עם יעקב.

הדברים אינם חדשים וכל מי שרק קורא את פרשיות השבוע בקריאה רגילה מרגיש וחש את המתח השלילי והלא תקין הקיים בבית לבן.

על כן, מאוד מפתיעים דבריו של אחד האמוראים, רבי יודן בן רבי ישמעאל שהיה דור שלישי לאמוראי ארץ ישראל. לדבריו, הסיבה שרחל נפטרה לפני לאה היא משום שלא נהגה בה כבוד. אמנם, יש מי שחולק עליו כפי שנראה במדרש בהמשך, אך אמורא כה חשוב שהיה ידוע כהוגה בתורה בהתמדה עצומה, עד כדי כך שלא שם לב אפילו שטליתו נשמטת ממנו, ולמרות שהיה עשיר גדול מאוד היה עסוק רק בלמוד תורה ותרם את כספיו לדברים בקדושה ולבניית בתי כנסת - צדיק כמוהו לא יאמר אמירה כה קשה לגבי רחל אלא אם כן יש מקור ברור  לדבר.

אמירה זו היא כה ביקורתית על רחל, שבגלל זה קוצרו ימיה, בעוד מה שאנו יודעים שרחל מסרה את הסימנים לאחותה כדי שיעקב יהיה עם לאה וזה וויתור מאוד גדול. רחל כאבה באופן אצילי את היותה עקרה לעומת לאה אחותה.

אמנם התורה מתארת שיחה קשה שהייתה לה עם יעקב בטענה - "הבה לי בנים אם אין מתה אנכי". ברם, הכתוב מגלה לנו שהיא התפרצה בעקבות רגש קנאה שהשתלט עליה, אך היא הפנתה את כעסה ואת מר גורלה לבעלה ולא לאחותה. אם כך, היכן מצא רבי יודן במדרש שהיא פגעה באחותה וכתוצאה מכך נענשה בקצור ימים ונפטרה לפני אחותה?

דבריו במדרש נובעים מזה שענתה ליעקב לפני אחותה וזאת על פי מספר מילים שנאמרו בפסוק אחד בפרשתנו שהם חלק מדברי רחל המלאים –

"וַתַּ֤עַן רָחֵל֙ וְלֵאָ֔ה וַתֹּאמַ֖רְנָה ל֑וֹ הַע֥וֹד לָ֛נוּ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה בְּבֵ֥ית אָבִֽינוּ. הֲל֧וֹא נָכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם־אָכ֖וֹל אֶת־כַּסְפֵּֽנוּ: כִּ֣י כָל־הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹהִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה" (ל"א, י"ד–ט"ז).

וזה לשון המדרש בבראשית רבה –

" 'ותען רחל ולאה ותאמרנה לו', למה מתה רחל תחלה, ר' יודן ור' יוסי, ר' יודן אמר שדברה בפני אחותה...".

הרש"ר הירש משבח את ההבחנה הדקה שעשה רבי יודן בלשון הכתוב וזה לשונו –

"רבותינו, בעדינות הרגשתם, תופסים את רחל על כך, שדיברה לפני אחותה הבכירה; משום כך, לדעתם, היא גם מתה לפניה (עי' בראשית רבה עד, ג)".

לדעת רבי יוסי, רחל ענתה ראשונה - לא משום שזלזלה באחותה, אלא מפני שאליה פנה כנראה יעקב ראשונה. וזה לשון המדרש שם בהמשך –

"א"ל ר' יוסי: ראית מימיך אדם קורא ראובן ושמעון עונה אותו, והלא לרחל קרא ורחל ענתה אותו...".

ומדוע לדעת רבי יוסי נפטרה רחל לפני אחותה?

על כך טוען רבי יוסי, מפני מה שאמר יעקב ללבן בזמן שחיפש את התרפים ויעקב לא ידע שרחל היא גנבתם ואמר ללבן – "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" - ויצאה שגגה מאת השליט ומן קללה שקילל יעקב והתקיימה, כי קללת חכם מתקיימת גם אם נאמרת על תנאי וגם במקרה כזה של שגגה.

לדעת ה'פסיקתא זוטרתא' (לקח טוב, פרשת ויצא, ל"א, י"ד), דברי רבי יוסי נראים יותר, משום שכאשר יעקב רצה לשוחח ביחידות עם נשותיו מחוץ לבית לבן, הוא פנה בתחילה לרחל. וזה לשון הפסוק –

"וַיִּשְׁלַ֣ח יַעֲקֹ֔ב וַיִּקְרָ֖א לְרָחֵ֣ל וּלְלֵאָ֑ה הַשָּׂדֶ֖ה אֶל־צֹאנֽוֹ" (ל"א, ד').

וזה לשון הפסיקתא זוטרתא –

"ותען רחל ולאה ותאמרנה לו. כשם שנקראה רחל תחלה, כך בעניה רחל תחלה".

ומוסיף מדרש 'שכל טוב' על אתר, שזו הסיבה שכתוב בפסוק בלשון יחיד "ותען רחל ולאה", וזה לשונו –

"כשם שבקריאה רחל תחילה, כך בענייה רחל תחלה, ולמה כתיב ותען לשון יחידה, א"ר יוסי ראית מימיך אדם קורא לשמעון, וראובן עונה אותו, אלא לרחל קרא ורחל ענתה אותו, [ולמה מוזכרת לאה?] אלא שלאה הודית לדברי רחל, שנאמר ותאמרנה לו העוד לנו...".

וכן כותב ה'כתר יונתן' –

"ותען רחל בהסכמתה של לאה ותאמרנה לו ...".

הרד"ק טוען, שמצינו לשון כזאת בתורה, שלמרות שהכוונה רק לאחד, הכתוב מייחס לשנים וזה ממה שכתוב אצל משה ואהרון "ויבא משה ואהרון".

ומה הסיבה שהקדימה לענות ליעקב?

טוען הרד"ק –

"...רחל הייתה ראשונה למענה כי הייתה אוהבת את יעקב מאד כמו שהוא היה אוהב אותה".

ה'אלשיך' הקדוש מדגיש יותר על פי המדרש, שלא רק שנפטרה לפני אחותה  בגלל שהקדימה לענות לפניה, אלא גם לא זכתה להיקבר עם בעלה יעקב במערת המכפלה.

הרב שטיינמן בספרו 'איילת השחר' שואל, האם בזה שרחל ענתה לפני אחותה מגיע לה למות? האם זו עבירה כל כך גדולה שמגיע עליה עונש מוות, או לא להיקבר במערת המכפלה לצד בעלה יעקב?

וזה לשונו –

"ולרבי  יודן צריך בירור  וכי זה כ"כ חטא חמור עד שנענשה משום זה למות קודם זמנה?".

ועונה, שיתכן שעומק ההבנה של רבי יודן הייתה ברגישות גבוהה, שזו נחשבה פגיעה גדולה מאוד באחותה כאילו היא לא קיימת.

אי אפשר להתעלם מהטרגדיה שקרתה לרחל על כך, בנוסף לעניין הפטירה לפני אחותה שהוא יכול להיחשב כאירוע 'קטן' יחסית, מול מותה תוך כדי לידת בנימין. הסבל בעצם הלידה, כפי שהכתוב מעיד - "וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ".

גם מיקום הלידה הוא אסון בפני עצמו, משום שזו מתרחשת 'בדרך אפרתה' ומה שקרה לאחר מותה הוא פרק נוסף בטרגדיה של רחל, משום שהיא לא נלקחת לאחוזת הקבר המשפחתית אלא נקברת בדרך –

"וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן: וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין: וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם: וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻֽרַת־רָחֵ֖ל עַד־הַיּֽוֹם" (וישלח ל"ה, ט"ז – כ').

אמנם, יעקב התנצל על כך לפני מותו –

"וַאֲנִ֣י בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֙עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם" (מ"ח, ז').

האם כל זה גם נגרם מאותה פגיעה באחותה, כפי שאומר ה'אלשיך' הקדוש?

דברי המדרש שמביא רש"י בדברי ההתנצלות של יעקב לפני יוסף בנה של רחל מפרשים  אחרת –

"ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי סמוך לבית לחם מתה: ולא תאמר שעיכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, עת הגריד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה. ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי [תרעומת], אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה...ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה".

לסיום, מותה המוקדם של רחל והמקום בו נטמנה בדרך אפרתה הוא נושא רחב ביותר עם הרבה משמעויות, אך במסגרת מצומצמת זו התרכזנו רק במדרש שטוען שרחל פגעה בלאה אחותה ולכן נענשה.

מדרש זה מלמדנו כמה צריך ליזהר בכבוד האחר, גם בדברים שלא כל כך נראים כפגיעה במבט ראשון, אך לדעת רבי יודן אכן היתה פגיעה גדולה בכבוד לאה. וכפי שהדגשנו, שזה נראה חלילה שהיא עונה במקומה בגלל שהיא לא מעריכה את אחותה ולא 'סופרת' אותה רחמנא ליצלן.

ונסיים בסיפור חסידי על רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל, שמטעמי בריאות, היה עליו לשתות את התה שלו עם הרבה סוכר, בעוד שמלח היה סכנה של ממש עבורו.

בוקר אחד, בעת השיעור הכניס לו השמש כוס תה שבטעות הניח בה מלח במקום סוכר, וכיון שהשמש ידע שהוא זקוק להרבה, שם הוא מנה גדושה של מלח…רבי יהושע לייב שתה את התה, ולא נראתה עליו שום תגובה חריגה ואפילו סיים את כוס התה כבכול שיעור.

הרבנית גילתה שמישהו מילא בטעות מלח, בצנצנת הסוכר, ומיהרה אל בית המדרש לוודא שלא הביאו לרב מן המלח. היא נכנסה בבהלה ולחשה לתלמידים: "אוי… וי.., היכן התה?! כעת אני מגלה שהשמש בטעות השתמש במלח במקום סוכר!"…

התלמידים הרגיעו אותה, ואמרו כי כנראה היה שם סוכר כרגיל.  

"מניין לכם?!" – שאלה

"כי הוא שתה את הכוס כמדי יום, כרגיל, ולא נראתה תגובה כל שהיא…" – ענו התלמידים. היא ביקשה את הכוס, טעמה את השיירים וצעקה: "כן כפי שאני אומרת, הרי זה פיקוח נפש בשבילו!…"

למחרת שאלוהו התלמידים: "ילמדנו רבינו, אם זה פיקוח נפש, מדוע הרב שתה? מן הכוס? – היכן הציווי של ושמרתם מאוד לנפשותיכם?!"  הרב השיב בפשיטות: "למדנו, נח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חבירו ברבים"….

בתפילה ובאמונה, שעל כל אחד מאתנו להיזהר ולהישמר בהקפדה יתרה שלא לפגוע בקרובים אליו ובוודאי גם לא ברחוקים ממנו.

שבת של שלום!!

.