בחירת בת זוג - לפרשת חיי שרה ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

ה'שדכן' או ה'שדכנית', דמות שפועלת לחבר בין גבר ואשה למטרת נישואין, נחשבת ומצטיירת בעיני חלק מהאנשים בחברה הכללית ואף בחלק מהציבור הדתי כמעט כמילת גנאי ותפקיד שמתביישים בו ואף בזוי ונכלולי רחמנא ליצלן.

בדחנים נוהגים לומר שראשי התיבות של המילה 'שדכן' הן: שקר דובר - כסף נוטל...כאשר לצורך המשימה שלהם כשדכנים, נאלצים הם פעמים רבות 'לעגל פינות' ולהעלים חלק מהפרטים, זאת כדי ליצור לפחות את הפגישה הראשונה.

אני נזכר, שבהיותי תלמיד בישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים, ראש הישיבה הרב אריה בינה זצ"ל, שהיה לו חוש הומור משובח, נהג לעיתים מזומנות לספר איזה סיפור מבודח שיש בו מסר מסוים שרצה להעביר לתלמידיו. בין השאר סיפר על שדכן אחד, שהציע לבחור-ישיבה בחורה יפת-תואר ויפת-מראה, בעלת יחוס טוב וגם ממון לא היה חסר לה. החתן, שלא היה מגדולי הלמדנים, התפלא מדוע השדכן מציע לו כזו הצעה מושלמת, אז השדכן אמר לו:  "הכול מצוין אצלה באמת, ברם יש לה רק חסרון אחד: היא 'קצת' בהריון ...".

שדכנים הם 'עם' מיוחד...הם היחידים בעולם שיכולים להגיד משפט כמו: “זה שידוך משמיים” — ואז להוסיף בשקט: “אבל אם לא תסגור היום, יש לי מישהו אחר שמחפש משמיים גם כן...”. 

יש שדכנים שמספרים שהכול עניין של התאמה - אם היא אוהבת לדבר והוא אוהב להקשיב — זה שידוך מצוין, ואם שניהם אוהבים לדבר — השכנים פחות שמחים...

שאלו פעם שדכן ותיק מה הסוד שלו. הוא אמר: “הסוד הוא לא למצוא זוג שמתאים, אלא זוג שמוכן להתחתן לפני שיספיקו לשנות את דעתם!”

ולבסוף, צריך לזכור – כל שידוך הוא נס - לא תמיד “נס מן השמיים”, לפעמים “נס שזה הצליח בכלל”…

אבל...כשהקב"ה רוצה – אפילו השדכן מצליח!

יצאו המון בדיחות על התפקיד הזה ואין ספק שזה תפקיד מאתגר וחשוב לקיום העולם. כמובן, שכאשר חברים משדכים לחברים, זה נראה טוב גם בעיני אלו שמבקרים את מוסד השידוכין. יש לציין, שבשנים האחרונות הוקמו מוסדות וגופים מסחריים, העוסקים בנושא גם כמצווה ושליחות וגם למטרות רווח – והכל מבורך ובוודאי בעידן של רווקות מאוחרת.

גם הציבור הכללי נחשף לאחרונה למוסד השידוכין, על ידי כך שלאחרונה משודרת תכנית טלוויזיה, המציגה את מוסד השידוכין החרדי באור יותר חיובי ומאפשר לציבור הכללי להכיר את היתרונות בשיטה זו מבלי להתעלם מהחסרונות.

אליעזר השדכן

בפרשתנו אנו נחשפים לכך, שאברהם אבינו בחר לחתן את יצחק בנו באמצעות שדכן, שבמקרה זה היה זקן ביתו - אליעזר עבד אברהם (וניתן לעיין במאמרנו 'איפה הכוסף לפרשת חיי שרה תשע"ה', בשאלה מדוע היה צריך אברהם להשביע את אליעזר ולא האמין לו שפועל על פיו).

על עצם הצורך של אברהם לפנות לאליעזר כשדכן לבנו, שואל רבי מאיר-שמחה מדווניסק בספרו 'משך חכמה' (כ"ד, ג') מדוע אברהם לא הדריך את בנו יצחק איזו אישה לקחת ובעיקר שלא ייקח מבנות הכנעני? מדוע לא פנה ליצחק ישירות, והרי יצחק היה חכם ובוגר דיו כדי להבין את הסיבה מדוע אביו לא רוצה שייקח אישה מבנות הכנעני?

הרמב"ן כבר הקדים לשאול שאלה זו ומשיב, שאברהם רצה שכל זה יקרה בחייו וזו גם הסיבה לכך שאברהם השביע את העבד במידה שהשידוך ייצא לפועל רק  לאחר מותו וכך יכול היה להבטיח לעצמו שרצונו יתקיים. וזה לשונו –

"...היה ראוי לאברהם שיצווה את יצחק בנו שלא ייקח אישה מבנות כנען, אבל היה רצונו לשלוח בחייו אל ארצו ומשפחתו והשביע העבד לעשות כן בחייו או במותו, ולכן הוצרך על כל פנים להשביע לעבד ללכת שם, והוצרך לאמר אני מצוך שלא תקח אשה לבני מבנות כנען ושתלך אל ארצי ותקח לו אשה מבית אבי. וכיון שהשביע את העבד על זה, לא הוצרך לצוות את יצחק דבר כי יודע בו שלא יעבור על רצון אביו ועל השבועה שהשביע את עבדו, כי היה העניין נודע ליצחק באמת..." [וראה תשובה נוספת ברמב"ן שם].

שידוך מרחוק

וכבר שאלו רבים, מדוע באמת אברהם לא רצה שייקח אישה מבנות הכנעני, וכי בארץ מולדתו של אברהם בארם נהריים עיר נחור הן טובות יותר? וכי הן לא עובדות עבודה זרה ובמה הן שונות מהכנענים שאברהם חי בתוכם?

ידועה תשובתו של הר"ן, שדעות אפילו של עבודה זרה כמו שהיה אצל ארצו של אברהם אינן עוברות בירושה ודעות אפשר לשנות, מה שאין כן תכונות בנפש וכן מידות של האדם, טובות או חלילה רעות, אדם סופג ממשפחתו ומהחברה שבה נמצא וקשה מאוד לשנות את זה. זו הסיבה שאברהם דרש שלא ייקחו מבנות כנען, כי המידות שלהן היו מקולקלות. וזה לשונו של הר"ן (דרשות הר"ן דרוש ה') –

"מפני זה היו האבות מזהירין מהתחתן בבנות כנען, להיות הכנותיהם הליביות רעות [=תכונות הלב היסודיות שלהן רעות ] מתעברות [=מועברות לרעה] לבניהם אחריהם על הצד שאמרנו...עם היות [=למרות ש] לבן אבי רחל ולאה עובד עבודה זרה, בחר יצחק להתחתן בו יותר משיתחתן עם בנות כנען. והטעם לכל זה...כי היו בנות כנען מוטבעים בתכונות רעות, היו בוחרים האבות להתרחק מהם, ולהידבק במי שאינו מוטבע באותן התכונות הרעות גם כי [=אע"פ] שהיה עובד עבודה זרה, לפי שאותן התכונות מתעברות ונמשכות בזרעם...".

רבי אפרים מלונצ'יץ בספרו 'כלי יקר' מנמק בצורה פרקטית, מדוע העדיף אברהם שהאישה של בנו יצחק תהיה ממקום רחוק ולא מתוך אלה שגרים לידו, וזה לשונו –

"אמר...אם יישא בני אישה מבנות הכנעני, מאחר שאנכי יושב בקרבו מסתמא גם בני יגור אצלם ואז יש לחוש שמא ילמד ממעשיהם, ואם יישא מבנות לבן ובתואל וידור אצלם אז יש גם כן לחוש שמא ילמד ממעשיהם, אבל כשיישא אישה משם וידור כאן אז ממה נפשך אין כאן בית מיחוש, כי מן לבן ובתואל לא ילמד שהרי לא ידור אצלם, ומן הכנעני לא ילמד כי לא יהיה לו התערבות עמהם, ואדרבה ישטמו אותו על אשר לא רצה להתחתן בם".

כיבוד הורים בשידוכים

נחזור לשאלה ששאל ה'משך חכמה' - מדוע אברהם לא הטיל את האחריות שלא לשאת אישה מהמקום בו הם גרים על יצחק עצמו?

עונה רבי מאיר-שמחה, שאם יביא אישה מבנות הכנעני לא יוכל אביו למנוע זאת ממנו, כפי שבאמת שנים אחר כך נקבעה ההלכה, שהבן לא חייב לשמוע לקול אביו במה שקשור לאשתו לעתיד וכפי שכותב הרמ"א (יורה דעה סימן ר"מ סעיף כ"ה) בשם רבי יוסף קולון מגדולי הפוסקים באיטליה במאה ה 15 (שו"ת המהרי"ק שורש קס"ז) –

"וכן אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, א"צ לשמוע אל האב".

ברם, כאשר הטיל את האחריות על עבדו ולא על יצחק עצמו, אין חשש שהבן יעשה משהו בניגוד לסמכות שקיבל אליעזר והוא הרי מושבע לאברהם.

וטעם הדבר שהבן לא מחויב לשמוע בקול אביו, משום שמצוות כיבוד אב ואם נוגעת לדברים שהבן צריך לעשות להוריו, לעזור ולדאוג להם, אבל בנוגע לחיים הפרטיים של הבן, אין לאב סמכות למנוע ממנו להתחתן עם מי שהוא מעוניין. אמנם, האב יכול ואפילו מצווה להדריך את הבן ואף לנסות לשכנע אותו שהאישה שהוא רוצה לשאת אינה מתאימה לו וכו', אך אינו יכול לכפות עליו מדין 'כיבוד אב'.

אמנם, כתב הנצי"ב מוולאז'ין (שו"ת 'משיב דבר' ח"ב סימן נ'), שאם יש לאביו גנאי משידוכין אלו, צריך לשמוע בקולו, שדברי המהרי"ק הם רק באופן שאין באשה שחפץ בה בזיון וצער לאב, אבל אם יש בזיון אסור לישאנה.

אני נוהג להסביר בדוגמא מעשית מדוע הבן אינו חייב לשמוע להורים אם אינם מעוניינים באשה זו שתהא אשת בנם. למשל, אם האמא או האבא אומרים לבן שלהם שילבש סוודר או מעיל כי קר בחוץ והוא עלול להיות חולה, כמובן שכדאי לבן לשמוע בעצתם, אך אם הוא מסרב ולא רוצה משום שחם לו ולא נוח לו בבקשתם, האם הוא חייב לציית להוריו מצד מצוות כיבוד אב ואם? התשובה היא לא!! מה שהוא כן מחויב שאם לאמא או לאבא שלו קר מצווה עליו לדאוג להם שיהיה להם חם ויביא להם מעיל או סוודר.

ומדוע חשש אברהם שיצחק עלול להחליט אחרת?

נראה לעניות דעתי, שיש פער בין ראיית ההורים לילדיהם. ראיית רוב הילדים, שהם חסרי נסיון בחיים ובדרך כלל פועלים ומחליטים החלטות על פי הרגש ורואים לטווח הקצר, מה שאין כן ההורים שלא אמורים להתאהב בבת הזוג של ילדיהם ולכן יכולים לבדוק ולשקול את ההתאמה על פי השכל.

ידוע מאמר חז"ל (מגילה ל"א:) –

"תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים: סתור! וילדים: בנה! - סתור ואל תבנה, מפני שסתירת זקנים - בנין, ובנין נערים - סתירה".

שואל ה'משך חכמה', אם כן מדוע יצחק אבינו עצמו ציווה ליעקב בנו - "לא תקח אשה מבנות הכנעני" (להלן כח, א) ולא העביר את הבקשה והציווי למישהו אחר?

ועונה על כך רבי מאיר-שמחה, משום שהוא הבטיח לו הבטחה אם יעמדו בתנאי שלו וזה –

"ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אחריך לרשת את ארץ מגוריך אשר נתן אלקים לאברהם". 

וגם על כך הבטיח בעבר פעם נוספת –

"ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלקים" (י"ז, י'). 

לכן, יצחק היה בטוח שיעקב אכן ישמע בקולו.

השתדלות בשידוכים

וממשיך ה'משך חכמה' ומבאר מה הסיבה שהכתוב מאריך כל כך בסיפור השליחות שהטיל אברהם על עבדו –

"הפסוק מאריך בענין זיווג יצחק וכל השתדלות שנעשה בזה, להורות לבני ישראל איך צריך זהירות יתירה ושקידה והשגחה רבה שלא יזווג באינו ראוי".

אברהם אבינו מלמד אותנו לכאורה דבר חשוב נוסף בזה שהוא מתנהל בזהירות ובאחריות למצוא כלה לבנו. הוא לא נרתע לוודא מה הן כוונותיו של זקן ביתו. ולכן הוא משביע אותו, כי לכאורה היינו מצפים מגדול המאמינים שיפעל ברוח האמירה 'ה' יעזור' ויסמוך על הנס שאכן הקב"ה ייענה לתפילתו, אך אברהם לא מסתמך על הגישה שמנותקת מההשתדלות ובפרט במה שנוגע לעתיד בנו ומתוך כך לעתיד האומה.

אברהם רואה צורך להשביע את העבד ולא לסמוך על נאמנותו בדברים שנוגעים לעתיד בנו. על כך אומר המדרש, על מה שאמר לעבדו לפני השבעתו - 'ואשביעך בה' א-לוקי השמים וא-לוקי הארץ' –

"עד שלא בא אברהם לעולם כביכול לא היה הקדוש ברוך הוא מושל אלא בשמים בלבד, כיון שבא אברהם אבינו השליטו על השמים ועל הארץ. וכן הוא אומר א-לוקי השמים וא-לוקי הארץ".

אברהם אבינו לימד אותנו, שהקב"ה מושל גם בשמים וגם בארץ. יש כאלו שחשבו שהכל תלוי רק בהם והקב"ה לא מתערב במה שנעשה בארץ. בא אברהם ואומר - הקב"ה נמצא גם בשמים וגם בארץ ולכן האדם צריך לעשות השתדלות ולהתפלל שהקב"ה ישמע תפילתו ומעשיו יוכתרו בהצלחה.

לקראת סיום, רצינו להאיר שהיה מנהג בעבר בכל תפוצות ישראל כבר מתקופת הגאונים, שב'שבת חתן' [שבת שבע ברכות] לאחר קריאת התורה של הפרשה באותה שבת, החתן לא היה מברך לאחר הקריאה כנהוג אלא היו גוללין את ספר התורה לפרשת 'חיי שרה' וקראו לפניו שבעה פסוקים מ- "ואברהם זקן" עד סוף פסוק ז' "ולקחת אישה לבני משם".

הסיבה שנהגו לקרוא זאת ב'שבת חתן', כותב רבנו בחיי בפרשתנו, כדי לחדד את המסר של הסכנה בלקיחת אישה שתטה את החתן-הבעל לדרכה והוא מוכיח זאת ממה שעשתה חוה לאדם הראשון וכן מה שעשו נשותיו הנוכריות של שלמה  כפי שאומר הכתוב שנשיו הטו את לבבו. ולכן לדעת רבנו בחיי –

"...ועל כן הוקבע בישראל מנהג לקרוא פרשה זו ביום חתונתו [היום נוהגים בשבת חתן ולא ביום חתונתו] להזכיר העם שיזהר בנשואיו, ושלא ייקח אישה לשם יופי, שהרי הכתוב אומר: (משלי לא, ל) "שקר החן והבל היופי", ולא לשם ממון, כי הממון עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים, ולא לשם שררת הקרובים ובני משפחות שיהיה נעזר בהם ויוכל להשתרר, ...אבל יצטרך שתהיה כוונתו לשם שמים ושידבק במשפחה הגונה, לפי שהבנים נמשכים במידותיהם בטבע אחר משפחת האם, כי כן טבע היין להיות טעמו נמשך אחר הכלי אשר עמד בתוכו" (עי"ש בכל דבריו בענין).

בתפילה ובתודה לקב"ה, שכל החטופים החיים שנותרו בשבי שוחררו ורוב החללים זכו להיטמן בקבר ישראל ובתפילה כשמאמר זה יגיע אליכם נוכל לומר שכל החללים זכו לקבר ישראל, אכי"ר!

שבת שלום ובשורות טובות לעם-ישראל!