"בונה ירושלים ה' "- ועל כן "שבחי ירושלים את ה' " – ל'יום ירושלים' ה'תשפ"ה

הרב משה-צבי וקסלר

ח"ן שנים חלפו מאז שוחררה ירושלים במלחמת 'ששת הימים' בניסים גלויים של רבים מול מעטים. החששות והפחדים היו של אומה שלמה, כאשר נשמעו נבואות קשות מה יקרה למדינת-ישראל לאחר שנשיא מצרים ג'אמל עבדול נאצר איים על ישראל. תחנות הרדיו המצריות שידרו גם בעברית באיומים "נזרוק אתכם לים נכבוש את תל אביב ונפגע בנשותיכם" כך בלי בושה ובלי חשש שמישהו יתערב לעצור את האומה האנטישמית הזו.

באותם ימים בשנת תשכ"ז נער הייתי בכתה י"א, תלמיד בישיבת בני עקיבא 'נתיב-מאיר' ירושלים וגם אני יחד עם חבריי ומשפחתי חווינו את הלחץ העוטף אותנו מכל עבר, יחד עם כל עם-ישראל, וביניהם מאות-אלפים ויותר של עולים חדשים וכמובן שורדי-שואת אירופה, ביניהם גם הוריי היקרים ז"ל, שהאיומים האלו גרמו להם לפחדים וחששות אמיתיים, כי הרי הם כבר היו רק כעשרים-וחמש שנה קודם לכן ב'סרט' הזה של אויבים, המאיימים על יהודים ואח"כ לצערנו אף מימשו את האיום הזה.

ואם זה לא מספיק, אז לצד הפחדים והחששות באווירה של ערב מלחמה, שמעו אזרחי ישראל בשידור חי את ראש הממשלה מר לוי אשכול נושא נאום לאומה ברדיו ומהסס בדיבורו במילה מסוימת, מה שגרם למתח וחרדה נוספים בקרב האזרחים והתפרסם כ'נאום הגמגום'. המדינה הכינה וקידשה מקומות לבתי קברות רחמנא ליצלן לאלפי אנשים ששיערו שיפלו ויהרגו במלחמה. תרמה לאווירה המדוכדכת גם המצב הכלכלי הקשה ששרר אז ולא מעט אנשים החליטו לרדת מהארץ. הבדיחה העצובה באותם ימים היתה, ש'האחרון שיוצא מהארץ שיכבה את האור'...

כתוצאה ממצב קשה זה נוצרה אחדות נפלאה וגדולה, בדיוק כפי שהיה בימים שלאחר המתקפה האכזרית של מחבלי החמאס בשמחת תורה תשפ"ד. נערים וזקנים יחדיו תרמו כל אחד כפי יכולתו למאמץ המלחמתי. אנחנו ותלמידי התיכונים בירושלים הלכנו לחפור שוחות בצידי הדרכים והכבישים להגנה מפני פגזים שינחתו על העיר, כפי שקרה אח"כ באמת.

חוסיין מלך ירדן  סירב להיענות לבקשה של ראש הממשלה, שהפציר בו שלא לפתוח במלחמה ולא להצטרף למצרים וסוריה, תוך הבטחה שצה"ל לא יפגע בממלכה הירדנית. ה' הכביד את לב חוסיין מלך ירדן וכך לאחר 19 שנה של כיבוש ירדני בירושלים המזרחית, צה"ל בחסדי ה' שיחרר את העיר העתיקה, לצערנו הרב עם לא מעט קורבנות במיוחד מכוח הצנחנים ששחרר את העיר.

ועתה, אחרי חמישים-ושמונה שנים, המציאות נראית טבעית לחלוטין.

ירושלים מאוחדת מזרח ומערב ומי שמסתובב בירושלים גם בימים אלה לא יכול להתעלם מכפל המשמעות של הביטוי "בונה ירושלים", כאשר בכל רחבי העיר ישנה בניה מואצת ופיתוח, גשרים ומנהרות, רכבות ושבילי אופניים, ובכל מקום נפגוש ילדים ונוער ומבוגרים מסתובבים בחופשיות ברחבי העיר – ממש רואים בעינינו את התגשמות דברי הנביא  זכריה (ח' ,ד'-כ"ג) –

"כֹּ֤ה אָמַר֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים: וּרְחֹב֤וֹת הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָד֑וֹת מְשַׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ".

הנבואה הזו של זכריה עם תיאור הגאולה העתידית, יכולה להתפרש חלילה כהבטחה ברמה נמוכה. הלזה תקרא 'גאולה', שזקנים וזקנות ישבו בחוץ וישענו על מקל הליכה? האם הגאולה העתידית היא שילדים ישחקו ברחובות? והאם לא היינו מצפים שהגאולה תבשר על משהו רוחני ובירושלים יישמעו קולות של לימוד תורה ועשיית חסד?

ופלא נוסף הוא, שהגמרא הידועה (סוף מסכת מכות) מביאה את  דברי רבי עקיבא, שמסביר את צחוקו מול החורבן לעומת גדולי התנאים שהיו רבותיו, שבוכים ושואלים אותו מדוע הוא צוחק. ורבי עקיבא בתשובתו אומר להם, שמכיוון שנבואת החורבן התקיימה - "ציון שדה תחרש" - בוודאי תתקיים גם נבואת הגאולה והבניין. ורבי עקיבא מביא את הפסוקים, המבשרים את חזון הגאולה, מהפסוקים לעיל של זכריה הנביא, על כך שזקנים וזקנות יסתובבו בירושלים וילדים וילדות משחקים ברחובותיה. וגם כאן אנו שואלים על התנא הקדוש רבי עקיבא - וכי אין פסוקים יותר משמעותיים לתאר את הגאולה בדברי הנביאים?

אלא, למדנו מכך יסוד גדול.

הגאולה האמיתית תתרחש רק כאשר עם-ישראל יחזור לארץ-ישראל ויחיה בה חיים טבעיים ונורמליים של עם נורמלי. לצערנו זה לא דבר מובן מאליו אחרי אלפי שנות גלות, רדיפות, השמדה ועלילות-דם. כאשר יש זקנים וזקנות הנשענים על מקל הליכה ולידם משחקים ילדים הצוהלים ושמחים וכולם מתהלכים בחופשיות ברחובות ירושלים ללא מורא ופחד, זהו הפלא הגדול שעליה מצביע הנביא. נוסיף עוד, שהתמונה הזו של שילוב הדורות מבטאת עוצמה של עם בריא שיש לו מדינה משלו, עם חקלאות ותעשיה, צבא ומשטרה ובתי חולים. עם שזורע וקוצר אחרי אלפי שנות גלות, הרי זוהי הגאולה לה ציפינו, למצב שבו תהיה חזרה לטבעיות ולנורמליות. אין לך ביטוי לגאולה ענקית וטבעית כמו זקנים וזקנות וילדים וילדות, המעיד על שילוב דורות של אנשים שהגיעו לזקנה בדרך הטבע וחייהם לא נקטעו על ידי אנטישמיים ושונאי עם ישראל. על כך שהם מתהלכים בחופשיות, על כך בדיוק אומר הנביא שזה יהיה הפלא הגדול והנס הגדול לעמנו שנע ונד בין העמים. וכך ממשיך ומתנבא הנביא זכריה –

"כֹּ֤ה אָמַר֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת כִּ֣י יִפָּלֵ֗א בְּעֵינֵי֙ שְׁאֵרִית֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם גַּם־בְּעֵינַי֙ יִפָּלֵ֔א נְאֻ֖ם יְקֹוָ֥ק צְבָאֽוֹת: וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם וְשָׁכְנ֖וּ בְּת֣וֹךְ יְרוּשָׁלִָ֑ם וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים בֶּאֱמֶ֖ת וּבִצְדָקָֽה".

דברים חשובים ומעניינים כותב לנו רבי דוד אלטשולר בעל ה'מצודות דוד' על פסוקים אלו ומבאר שהתיאור של הזקנים בא לספר לנו, שאנשים יחיו שנים ארוכות ולמרות כן לא יהיו בהם סימני חולשה ולכן לא ישבו ספונים בביתם אלא יצאו לאוויר הצח, אמנם שעונים על מקל הליכה ליתר בטחון, או כסמל לסטטוס שלהם כשהם נמצאים בין הציבור ברחוב, כפי שנהגו במשך מאות שנים גדולי האדמו"רים והרבנים ללכת עם מקל שבראשו גולה מכסף או מזהב כסמל לסטטוס שלהם. זה יהיה אחד מסימני הגאולה, שלא תהיה חולשה בעולם ואנשים יחיו בלא לחשוש למיתה ויבולע המוות לנצח. וזה לשונו –

"עוד ישבו זקנים וגו' - עוד יבוא זמן הגאולה העתידה וישבו זקנים וזקנות ברחובות רצוני לומר  לא ישיגם החולשה לשבת בית כי אם  ברחובות ישבו כדרך הבחורים".

אחרי הדברים המרוממים הללו של הנביא זכריה, שניבא על שיבת ציון בבית שני ועל הגאולה העתידית, אסור לנו להתעלם מדבריו בפתיחה לפרק המרומם הזה, הרי הם שלושת הפסוקים הראשונים באותו פרק, והנביא אומר שהדברים מותנים בכמה דברים, וזה לשונו –

"כֹּ֤ה אָמַר֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת קִנֵּ֥אתִי לְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְחֵמָ֥ה גְדוֹלָ֖ה קִנֵּ֥אתִי לָֽהּ: כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק שַׁ֚בְתִּי אֶל־צִיּ֔וֹן וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּת֣וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְנִקְרְאָ֤ה יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת וְהַר־יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ".

וכדברי המלבי"ם שם –

"דעתי לשוב אל ציון שתהיה שכינתי קבועה שם כמקדם, וגם ושכנתי בתוך ירושלם בין העם, שתהיה שכינתי בתוכם ושתשוב אליהם הנבואה והקדושה וכל מחמדיה אשר היו לה מימי קדם, אבל זה תלוי בתנאי אם ונקראה ירושלים עיר האמת, ע"י שיעשו שם משפט אמת בין אדם לחברו וגם שידברו אמת באמונה, ואם יקרא הר ה' צבאות הר הקדש, ע"י שכהניה יהיו קדושים לאלהיהם".

עם ישראל חשש לאחר ששב מהגלות בימי זכריה, שהוא עלול לשוב לגלות, ולכן אומר הנביא – 'הדברים תלויים בכם!'.

וזה המשך לשונו של המלבי"ם –

"...כבר הזכרנו שישראל פחדו אז שישובו ויגלו בגולה...החשש הראשון שיראו מפני[ו] שראו שלא שבה השכינה בבית שני, אמר שיש אפשרות שישיב שכינתו לציון אם ייטיבו מעשיהם לעשות אמת ולהתהלך בקדש".

בנין ירושלים לא יתרחש ביום אחד. זהו תהליך שבו הקבלן והאדריכל הראשי הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, כפי שאומר משורר תהילים (פרק קמ"ז) –

"הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ כִּי־ט֭וֹב זַמְּרָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ כִּֽי־נָ֝עִים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה: בּוֹנֵ֣ה יְרוּשָׁלִַ֣ם יְקֹוָ֑ק נִדְחֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל יְכַנֵּֽס".

וכפי שמתאר זאת ה'מצודת דוד' –

"הוא הבונה לעתיד את ירושלים ואת ישראל הנדחים בקצה הארץ יכנס אליה".

וכפי שמדגיש ה'אלשיך' הקדוש, שהתהליך הוא שהקב"ה בונה את ירושלים כדי לכנס בתוכה את הגלויות והבנין הוא לא רק פיזי אלא גם רוחני, וזה לשונו –

"בונה ירושלם ה', הלא הוא כדי שנדחי ישראל יכנס בתוכה, שאם לא היינו נדחים בגלות לא זכינו לכך. ועל פי דרכו כיוון שאם לא היה בונה אותה בעצמו רוחנית לא היתה מחזקת כל נדחי ישראל, וזהו בונה ירושלם ה' בעצמו, ועל ידי כן נדחי ישראל יכנס".

וכן המלבי"ם כותב בצורה ברורה וחד משמעית, שהבניה הפיזית תהיה בידי הקב"ה –

"באר, שהזמר והתהילה שמדבר בה הוא על שה' בעצמו בונה ירושלים. שבהשגחתו הפרטית מתעסק בבניינה, שתהיה עיר א-להים קדוש משכני עליון, והוא בעצמו יכנס לתוכה את נדחי ישראל, הנדחים בארבע כנפות הארץ, או מדבר על כינוס השבטים והתחברותם בה, כמו שכתוב ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו...".

וכן מבאר, שיש הבדל בין 'לכנס' לבין 'לאסוף'. הפסוק אומר "נדחי ישראל יכנס" –

"...הכונס הוא לתוך מקום משומר (יחזקאל כ"ב כ"א) ובאמת הקיבוץ והאסיפה של הגליות יהיה קודם בנין ירושלים...רק אחר שיבנה ירושלים יכנס אותם למקום מחיצות עיר חומה דלתיים ובריח, וזה ענין הכינוס".

נושאים אנו תפילה לבורא עולם להתגשמות שאר דברי הנבואה של זכריה על כך שירושלים תהיה מוקד של תפילה ואמונה לכל העמים –

"וּבָ֨אוּ עַמִּ֤ים רַבִּים֙ וְגוֹיִ֣ם עֲצוּמִ֔ים לְבַקֵּ֛שׁ אֶת־יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת בִּירוּשָׁלִָ֑ם וּלְחַלּ֖וֹת אֶת־פְּנֵ֥י יְקֹוָֽק:  כֹּֽה־אָמַר֘ יְקֹוָ֣ק צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֤ר יַחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם ...".

נודה לקב"ה ביום ירושלים הקרב ובא בהלל ובהודיה על הניסים הגדולים שהיו לנו במלחמת 'ששת הימים' עד לגאולה השלמה בבנין בית המקדש במהרה בימינו, וכן נתפלל להצלחת חיילנו במלחמה נגד אויבנו ושיצליחו במשימתם הקדושה לגדוע את ציר הרשע ולהחזיר הביתה את החטופים בשלום ובבטחה, אכי"ר!

מועדים לשמחה לגאולה השלמה!