בדמייך חיי, בדמייך חיי - לקראת חג הפסח ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

בשעה ששורות אלו נכתבות, מבצע 'שאגת הארי' ממשיך כחלק ממלחמת 'התקומה' וצה"ל פועל בכל החזיתות בעוז ובתעצומות. ואנחנו, בעורף, ממשיכים בשגרת החירום, רצים למרחבים המוגנים בכל יום ועל אף שמציאות זו מטרידה ומקשה, רוב-רובם של האזרחים היהודיים במדינת ישראל מבינים את החשיבות של תקופה זו, מגלים אורך-רוח ועוצמות, ויודעים שככל שהאויבים שסביבנו יחטפו מכות חזקות, כך היכולת שלהם לפגוע בנו בהמשך תקטן משמעותית, שאלמלא כן הגרעין האיראני והטילים המאיימים על מדינת ישראל היו ח"ו פוגעים בנו עשרות מונים יותר.

וכמובן, תמיד לזכור את הסייעתא-דשמיא, לה נחשפים אנו כאשר ישנן פגיעות של טילים, כאשר בזכות כל מערכות ההגנה שמדינת-ישראל ייצרה והכינה, התפילות ולימוד התורה, ועל אף שאנו כאובים על כל אובדן בנפש וברכוש, הרי יחסית למה שתכננו עלינו אויבנו עם כמות האדירה של הטילים אנו במצב יחסית סביר וטוב.

אין ספק, שמאוד לא נוח לרוץ באמצע הלילה למקלט, אך אם זה המחיר שאנו, אזרחי מדינת-ישראל, צריכים 'לשלם' כדי לפגוע כמה שיותר בנאצים בני זמנינו,  אזי יש לברך על כך ויש להתפלל שחיילי צה"ל וכל זרועות הבטחון וההגנה ימשיכו במשימתם בהצלחה רבה, מבלי שיהיו לנו יותר פגיעות בנפש וברכוש חלילה.

@ @ @

קיבלנו בברכה ובשמחה את חודש ניסן, אנו מתקרבים בצעדי ענק לחג הפסח ובעוד כשבועיים נקרא את ה'הגדה' בליל הסדר.

אחד הפסוקים המרגשים, שאנו אומרים ב'הגדה של פסח' הוא מתוך נבואת יחזקאל –

"וָאֶעֱבֹ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאֶרְאֵ֔ךְ מִתְבּוֹסֶ֖סֶת בְּדָמָ֑יִךְ וָאֹ֤מַר לָךְ֙ בְּדָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י וָאֹ֥מַר לָ֖ךְ בְּדָמַ֥יִךְ חֲיִֽי" (ט"ז, ו').

זכיתי ב"ה השבוע לומר פסוק זה בהתרגשות רבה גם בברית-מילה לשני נינים חדשים במשפחתנו כ"י.

גם השנה בפסח, פסוק זה ייאמר ברגשות מעורבים, כאשר מצד אחד, דם רב נשפך לפני כשנתיים וחצי ב'שמחת תורה' תשפ"ד, יום אשר נהפך מיום של שמחה ליום של צער ויגון גדול, ומאידך נאמר בליל הסדר פסוקים אלו ובהם הנביא מבטיח לעם-ישראל, שמתוך השבר ומתוך הדם שנשפך, עם-ישראל יחיה ויפרח, כפי שראינו בעינינו שאחרי השבר הגדול שאירע לנו, מדינת-ישראל קמה על רגלה כלביא ושואגת כארי, מתחזקת והולכת ומכה באויביה שוק על ירך.

בדברי הנביא הללו השתמשו חכמינו באירועים מיוחדים, לומר שאמנם 'דם' הוא מצב שמתאר מצב קשה ובפרט אם אדם 'מתבוסס בדמו', ברם הקב"ה מבטיח לעם-ישראל, שגם במצב כזה ה'דם' הזה ייהפך לאות-חיים, בדיוק כפי שבארץ מצרים היה הדם על הבתים סימן להצלה לעם-ישראל - כך הקב"ה מבטיח "בדמייך חיי".

חז"ל שאלו במדרש על קרבן פסח במצרים –

"מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים?".

כוונת השאלה היא, מדוע התורה דרשה שאת קרבן פסח במצרים ייקחו ארבעה  ימים לפני מועד הקרבתו בי"ד בניסן, מה שאין כן ב'פסח דורות'?

ועל כך ענו במכילתא דרבי ישמעאל (בא - מסכתא דפסחא פרשה ה) –

"היה רבי מתיא בן חרש אומר: הרי הוא אומר 'ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים' (יחזקאל טז ח). הגיע שבועתו שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר...ואת ערום ועריה...ערום מכל מצוות. נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצוות - דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם, כדי שיגאלו, שנאמר 'ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך'...לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה".

בעומק הענין, גאולת ישראל הפיזית אמורה להתחיל בשילוב של עשיה רוחנית ובעשיה של מצוות. לכן, נבחרו מצוות של 'דם פסח' ו'דם מילה', משום שמצוות אלו אינן מנותקות מהמצב העכשווי של עם-ישראל, שחווה בשנות שעבוד הרבה דם, גם של תינוקות שנטבחו ע"י המצרים, וכמובן גם כאשר היו מכים אותם ומתעללים בהם - והנה ה'דם' הזה הוא הכלי והאמצעי לקיים שתי מצוות מאוד חשובות.

פסוקים אלו היו במשך כל ההיסטוריה של עם-ישראל מקור עידוד ותקווה, שגם בשעות הקשות הקב"ה לא ייטוש אותנו.

דברים נוקבים כתב רבי יששכר-שלמה טייכטל הי"ד, רבה של פישטיאן שבצ'כוסלובקיה, שבמהלך שואת אירופה האיומה הפך מרב 'חרדי' לרב ציוני ושנספה בסופו של דבר בשואה.

בקובץ מאמריו מימי השואה כתב על כך, שעם-ישראל בגולת אירופה נתן מחלבו ומדמו לארצות הגויים, גם דמים של כסף וגם דם ממש, ועזר בכל מקצועות החיים – בהשכלה, בכלכלה, ברפואה ובמסחר - והתוצאה הייתה 'וזרעתם לריק כוחכם', כאשר זה לא עזר להם מול שונאיהם. ובכך מסביר הרב טייכטל גם את הפסוק 'בדמייך חיי', שאת אותם 'דמים' ממש שנתן עם-ישראל לאומות-העולם, עליו  להשקיע בעצמו ולעשות זאת כשיגיעו לארץ, שם נוכל להשקיע את כל הכוחות והכישרונות של עמנו.

בספר 'שערי ארמון' מאת שלום מאיר הכהן וולך מביא את דברי 'המגיד מוורשה', בו מבאר שמתוך הצרות גופן, מתרקמת והולכת הגאולה ולכן אל לו לאדם לבעוט בייסורים. ועל כך מביא משל לאדם, שהלך לבקר את חברו שחי ביישוב כפרי ומכיוון שהחבר לא היו מעולם בישוב כזה, תוך כדי שממתין בחצר לחברו בעל-הבית שיבוא, שמע זמזום בחצר ולפתע קיבל עקיצה חריפה בפניו מדבורה. כתוצאה מעקיצה זו, קם ויצא ממקומו והלך לראות מנין הגיעה הדבורה. מה שראו עיניו היתה 'קופסא' גדולה, שעליה דבורים רוחשות ומזמזמות. מכיוון שנעקץ על ידי אחת מהן, חשב לעצמו שבמקום סתם להמתין לחברו בלא מעש, כדאי שייטיב עם חברו, משום שחשב שחברו בוודאי סובל גם הוא מנוכחותן של הדבורים בחצרו, ולכן לקח האורח ענף, הצית אותו באש וקירב את העשן לעבר הדבורים הרבים וכתוצאה מכך הדבורים כולן נמלטו מהמקום.

כשהגיע חברו, התפאר בפניו האורח שהצליח לגרש מחצרו את המזיקים הללו, אך החבר בעל-הבית היה המום וספק את ראשו בידיו ואמר: "אוי לי, הדבורים הללו הן פרנסתי! אמנם הן עוקצות אבל אני מוציא מהן דבש...".

גם אנחנו רואים את הצרות כדבר רע ומדכדך באופן טבעי, כעקיצות דבורים, אולם הקב"ה מוביל אותנו דרך ה'עקיצות' של הגויים והייסורים הללו הם המסלול בו בורא עולם בחר להוביל אותנו לגאולה, כפי שכותב 'הכוזרי' (מאמר ד', פרק כ"ג), שגם אם הגלות נראית כרעה ומציקה, אבל אט-אט מזככת היא את העם, כשם שהגרעין שנטמן בארץ מרקיב ומתהווה ממנו שורש אילן חסון ונישא, כך הגלות והייסורים הם שורש הגאולה. 

הרב חיים דרוקמן זצ"ל ב'הגדה של פסח' שלו, כותב על הפסוק 'ואומר לך בדמייך חיי', שכל ישראל היא משפחה אחת, כמו שנאמר בעמוס (ג', א') –

"שִׁמְע֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְקֹוָ֛ק עֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֚ל כָּל־הַמִּשְׁפָּחָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלֵ֛יתִי מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר".

למרות כל חילוקי הדעות אנחנו משפחה אחת ב'קשר דם'. קשר זה נובע מהאבות והאימהות של כולנו, כמו שאמרו האחים 'בני איש אחד נחנו'.

מוסיף הרב דרוקמן, שיש סיבה נוספת של 'קשר הדם' בינינו, שאותו טיפחו הגויים שרצו להשמידנו ואמרו –

"שיִמְע֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְקֹוָ֛ק עֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֚ל כָּל־הַמִּשְׁפָּחָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלֵ֛יתִי מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר: אָמְר֗וּ לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי וְלֹֽא־יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד" (תהלים פ"ג, ה').

דווקא בזכות היותנו משפחה אחת, בזכות קשר דם זה, שמפחיד מאוד את הגויים, הקב"ה יגאלנו גאולה שלמה!

 לסיום נביא את דברי המשוררת נעמי שמר, אשר היטיבה לבטא פסוק זה של "ואומר לך בדמייך חיי...", כאשר הוזמנה לתוכנית טלוויזיה והתבקשה לכתוב שיר עבור נשים שעברו פיגועים קשים והשתקמו. בתה, ללי, מספרת שהתמונה של עו"ד ענת וינטר רוזן, שסוככה בגופה על בתה התינוקת בפיגוע ב'קפה אפרופו' בתל אביב בפורים תשנ"ז, נחרטה עמוק בזיכרונה ומתוכה נעמי שמר כתבה את השיר ובנתה אותו על פסוק מספר יחזקאל –

"המילים העתיקות נותנות בי כח, בקולות העתיקים אמצא מרפא,

הם עוזרים לי לחיות, הם עוזרים לי לצמוח, לברוא עולם יותר יפה ;

ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי

חיי, חיי, בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי ;

ופתאום מעל ראשי נפתחת קשת, מניפה צבעונית נפרשת,

מבשרת חיים, מבשרת תקווה, ושלום ושלווה וחסד"

 (קישור לשיר בביצוע "פרחי צביה קטיף" והזמר רועי ידיד)

בע"ה בניסן נגאלנו ובניסן נגאל, בב"א!

שבת שלום וחודש טוב לכל עם-ישראל!