אור המנורה ואור התורה – לפרשת אמור ה'תשפ"ה

הרב משה-צבי וקסלר

בתווך שבין 'פרשת המועדות' בפרשתנו, לבין תיאור התורה את סידור שולחן לחם-הפנים, מופיע בפרשתנו הצו לבני ישראל לקחת שמן זית זך לצורך המנורה, וכך נאמר –

"וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד".

לפני שנרד לעומק המשמעות של 'נר התמיד' נשאל את שאלתם של רבים מהראשונים והאחרונים - הרי המצווה הזו מופיעה כבר בפרשת תצווה בספר שמות  (כ"ז, כ'–כ"א) –  "וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד: בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵד֩ מִח֨וּץ לַפָּרֹ֜כֶת אֲשֶׁ֣ר עַל־הָעֵדֻ֗ת יַעֲרֹךְ֩ אֹת֨וֹ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו מֵעֶ֥רֶב עַד־בֹּ֖קֶר לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹ֣רֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל" – ואם-כן, מה מטרת החזרה בפרשתנו?

על כך עונה רש"י על אתר תשובה 'טכנית' –

"ופרשת ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן, לפרש צורך המנורה, וכן משמע. ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך".

לפי דבריו של רש"י, עיקר הציווי הוא בפרשתנו, ועל כן ננסה להבין את תוכן המצווה, כמו גם להבין מדוע יש לקיים את מצוות המנורה 'מחוץ לפרוכת', כפי הנאמר בפסוקנו - "מִחוּץ֩ לְפָרֹ֨כֶת הָעֵדֻ֜ת בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד יַעֲרֹךְ֩ אֹת֨וֹ אַהֲרֹ֜ן מֵעֶ֧רֶב עַד־בֹּ֛קֶר לִפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק תָּמִ֑יד חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם. עַ֚ל הַמְּנֹרָ֣ה הַטְּהֹרָ֔ה יַעֲרֹ֖ךְ אֶת־הַנֵּר֑וֹת לִפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק תָּמִֽיד".

הרמב"ן חולק על רש"י ולאחר שמביא את דבריו, כותב  - "ואיננו נכון בעיני!".

הרמב"ן מנמק את דבריו, שהרי דברי רש"י התבססו על כך שזה לפי סדר המשכן - והרי זה לא לפי סדר המשכן, שכן הציווי על המנורה לא נאמר סמוך לציווי על  הנרות.

על כן מסביר הרמב"ן –

"...אבל צורך הפרשה הזאת לשני דברים, ששם ציווה ויקחו אליך שמן זית זך מאת בני ישראל, כלומר מאת כל איש אשר נמצא אתו שמן זית זך למאור עם שאר תרומת המשכן, וכן עשו כמו שנאמר (שם לה כז כח) והנשיאים הביאו וגו' את הבושם ואת השמן למאור. ואף על פי שאמר שם 'חוקת עולם לדורותם',? הוא על ההדלקה!!...".

בפרשת תצווה, היה באופן אישי על כל אחד לתרום ולתת את השמן שברשותו, אך הציווי בפרשתנו בא לאחר שהשמן שתרמו כל אחד מישראל נגמר, ולכן –

"...וציווה שיקחו בני ישראל משל ציבור לדורותם שמן זית זך כתית כשמן הראשון...".

והביטוי 'ויקחו אליך' מתפרש כמו שנאמר במצוות 'פרה אדומה' –

"...ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב), שיבקשו אותה ויביאוה הצבור..." [-ועיין בדבריו עוד הבדל בין שני המקומות].

עתה ננסה להבין את מהות המצווה ובתחילה נשאל את שאלת 'המדרש הגדול'  על המצווה הזאת, שכביכול מטרתה להאיר את המשכן - ואם זו הכוונה, וכי הקב"ה צריך שאנחנו נאיר לו? וזה לשון המדרש –

"אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: תקרא ואנכי אענך, כל מה שאתה גוזר עלי אני מקיימת ... אתה מאיר לכל העולם ואתה מצוה להעלות נר תמיד?...".

והתשובה של רבי מאיר במדרש יותר מפתיעה –

"...אמר הקדוש ברוך הוא: חביב עלי נרות שאהרן מדליק מן המאורות שקבעתי בשמים".

תשובת רבי מאיר במדרש היא למעשה היא אחד מהיסודות החשובים שביהדות. הקב"ה ברא את העולם כדי שהאדם יצור, יקדם ויאיר את העולם, כפי שלמדו חז"ל על פי הפסוק בישעיהו (מ"ה, י"ח) –

"כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־יְ֠קֹוָק בּוֹרֵ֨א הַשָּׁמַ֜יִם ה֣וּא הָאֱלֹהִ֗ים יֹצֵ֨ר הָאָ֤רֶץ וְעֹשָׂהּ֙ ה֣וּא כֽוֹנְנָ֔הּ לֹא־תֹ֥הוּ בְרָאָ֖הּ לָשֶׁ֣בֶת יְצָרָ֑הּ אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק וְאֵ֥ין עֽוֹד".

רבי מרדכי הכהן חי, בעל ה'שפתי כהן' על התורה, היה מתלמידי רבי יוסף קארו ושאר גדולי צפת לפני כ-500 שנה. בסוף ימיו חי בעיר חלב שבסוריה. על הפסוק בספר שמות ''כי לי כל הארץ" כותב רבי מרדכי בספרו, שכל אדם צריך לתרום לעולם מכוחו ולשכלל ולפתח את העולם בהתאם לכישרונותיו ויכולותיו ובדברים שאחרים לא יכולים לעשות. על פי עקרון זה טוען ה'שפתי כהן', שתלמידי חכמים צריכים לתרום לעולם בלימוד התורה שלהם ולא בדברים אחרים. וזה לשונו –

"אם יאמר התלמיד חכם אתעסק במלאכות שהעולם צריך להם ליישובו, כמו זריעת זרעים ונטיעת אילנות וחרישה ושאר מלאכות שהם ישובו של עולם, 'כי לא תוהו בראה לשבת יצרה', ואנו צריכים לזה כדי שנהיה פנויים לעבודתך, לזה אמר 'כי לי כל הארץ', כלומר הרי בראתי בני אדם רבים לעבודתו של עולם כדי שיתעסקו ביישובו, זהו 'כי לי כל הארץ', ואתם תהיו לי, כלומר אבל אתם לומדי תורה תהיו לי פנויים כמו כהן גדול שהוא מצוי ופנוי לעולם לעבודה ומן המקדש לא יצא וכל אחיו הכוהנים עושים לו מלאכתו".

כפי שפתחנו, רבים הם הפרשנים, ראשונים כאחרונים, הדנים מדוע מצוות השמן למנורה מופיעה פעמיים והבאנו את דברי רש"י והרמב"ן שהמכנה המשותף של שניהם וכן רבים מהפרשנים שלא הבאנו כאן, הנותנים טעם 'טכני' על המיקום כאן ובספר שמות הבאנו גם טעם מקורי של ה'שפתי כהן'.

אך לענ"ד, דבריו של הרש"ר הירש בפרשתנו הם מיוחדים ומבחינים במהות הפנימית בין שתי הפרשיות בהן מופיעה מצוות הבאת השמן למנורה, וזה לשונו –

"בספר שמות (שם) נצטוו בפעם הראשונה על עבודת המנורה; ושם נאמר: "באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על - העדות"; הווה אומר: מקומו של "נר" ישראל הוא במקדש - אך בהגבלה אחת: "מחוץ לפרכת אשר על העדות"; רוח האדם, הפונה אל התורה והמוארת על ידה, תמצא בתורה את הנתון הקבוע; והגבלה זו היא תנאי ראשון בל יעבור לכל התפתחות רוח האדם". 

במילים אחרות, התורה קובעת את גבולות הגזרה של האור שהתורה רוצה להביא לעולם והיא קודם כל הבסיס. היא 'העדות' והיא התורה וכל האור שרוצים להביא לעולם יהיה מחוץ לפרוכת ויש להיזהר מלהלביש את התאוריות החדשות על התורה שהיא לפנים הפרוכת . את כל זאת התורה מלמדת בפרשת תצווה. לעומת זאת, בפרשתנו התורה מעוניינת לטפח את הרוח, לפתח את האורות הרוחניים, וזה יכול להיות כאשר נתבונן בהתגלות של ה' לאורך ההיסטוריה והמועדים נודעו לכך להזכיר לנו את אותם אירועים היסטוריים שעברו על עמנו. כמובן שהכל מתבסס על התורה הקבועה ורק כאשר התנאי הזה מתקיים אפשר וראוי לפתח את רוח האדם. וזה לשונו של הרש"ר הירש בהמשך שם –

"...שונה הדבר בפרשת המנורה כאן; פרשה זו מצווה על הטיפוח המתמיד של אור הרוח לפני ה'; והיא קושרת אותו להתגלויות ה' בהיסטוריה, שזיכרונן מתחדש תמיד במועדים. משום כך הקדים כאן את "מחוץ לפרכת העדת"; להדגיש, שהתורה היא הנתון הקבוע, והיא חייבת להיות מוגנת מכל פגיעה; והגבלה זו היא תנאי ראשון בל יעבור. בראש ובראשונה יושם לב לתורה "לפני ה' תמיד"; ורק אם נשמר התנאי הזה, יש מקום באוהל מועד להתפתחות רוח האדם, הפונה אל התורה והמוארת על ידה."

הרש"ר הירש אף מדייק מהכתובים על פי חז"ל את הרעיון של החיוב בהתפתחות רוח האדם וזאת רק על פי התהליך של התורה שממנה יוצא רוח האדם. וזה לשונו –

"...וגדולה מזו אמרו רבותינו בשבת כ"ב: תחילה הרי זו "פרוכת על העדות": פרוכת מבדלת, המגינה על עדות ה' - על התורה המעידה על ה'; ולבסוף הרי זו "פרכת העדות" [-בלי המילה 'על'] כלפי פנים וכלפי חוץ כאחד. כי התורה המוגנת על ידי הפרוכת מצד זה היא "עדות" להתגלות ה'; וכעין זה גם האור הרוחני מהצד השני; הוא נדלק מהתורה ופונה אל התורה, "המוגנת" על - ידי הפרוכת; אף הוא עדות לקירבת ה', המתגלה בשמירת אור הרוח...".

רעיון זה מתאים לכל תקופה, אך אין ספק שבתקופתנו המלאה חידושים ורעיונות גם טכנולוגיים וגם השקפתיים, יש להיזהר ולבחון ולבדוק כל רעיון האם הוא מחובר לתורה, מעצים את רוח היהדות או חלילה בא לפגוע ברוח ה' מדורי דורות.

דבריו של רש"ר הירש מתכתבים ומתחברים למה שכתב בפרשת 'תצוה', ושם מדגיש ביתר שאת את הסכנה, שהאדם עלול לחשוב שהוא נמצא בתוך האור של התורה ולכן הוא 'בעל הבית' לשנות ולהנדס את התורה לפי שכלו ודעתו –

"...לעולם יש להעיר את לבו של אדם המכוון את רוחו אל התורה והשואב את הארתו ממנה, שהוא עומד מחוץ לתורה ושהתורה נתונה לו. יש להחדיר אל לבו, שהתורה אינה פרי רוח האדם, ושעליו לשאוב ולפתח את הכרתו והארתו מתוך התורה ועל - ידי התורה, אך לעולם לא יכניס את אורו הוא לתוך תחום התורה כדי לשנותה ולתקנה וכו'...".

נראה שהרב הירש משווה בין הכרובים שהיו בגן עדן לבין הכרובים שסככו על ארון העדות בקודש הקודשים. הכרובים ששכנו בפתח גן עדן יחד עם להט החרב המתהפכת לשמירה, הם כנראה עמדו לנגד עיניו של הרש"ר הירש ככתוב בבראשית (ג', כ"ד) - "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים".

לדעתו, לתפקיד זה משמשים גם הכרובים שסוככים על ארון העדות בקודש הקודשים לשמירה ולהגנה שלא יסטו מכוונות התורה, וזה לשונו –

"ישווה האדם לנגדו תמיד את הכרובים, הפורסים את כנפיהם על התורה כדי להבדילה ולשומרה וכדי להגן על התורה, בשעת הצורך, נגד מגמה המבקשת בשגיונה לשים פניה נגד חסינות התורה ממגע יד אדם. בעלי מגמה זו, במקום לחנות לרגלי תורת ה' כתלמיד לרגלי רבו, ירהיבו עוז בנפשם ויאמרו בגאון לבם: אדוני התורה אנחנו".

אין ספק, שדבריו נובעים מעמידתו בראש הלוחמים נגד 'הרפורמים' ומהחשש מנזקים שהם עלולים לגרום ליהדות הצרופה ולכן קרא לציבור שומר המצוות לפרוש מכלל הציבור היהודי, אע"פ שהוא עצמו דגל בשיטת 'תורה עם דרך ארץ' ובהשתלבות תרבותית ואזרחית באומה הגרמנית, אבל הכל לפי גדרי ההלכה והתורה.

בשנים האחרונות פרצה לחיינו 'הבינה המלאכותית', טכנולוגיה מדהימה ברמה עולמית, שמשתלטת לאט ובבטחה על כל מערכות חיינו. גם תחום היהדות וההלכה לא נפקד ממנה, כאשר ישנם כאלה הנעזרים בבינה המלאכותית כדי לקבל תשובות הלכתיות מבלי לפתוח ספרים או לגשת לרבנים – והכל בלחיצת כפתור, בלי מאמץ והמתנה ובנגישות מרבית. כמובן שמיד נדרשו לסוגיה זו גדולי ישראל, שזיהו ברכה נפלאה שייצר הקב"ה בעולמו, לצד אתגר משמעותי בפרשנות התורה ודרכי ההלכה המסורתית ובעייתיות רבה במידע המתקבל כולל שיבוש ו'המצאות' הלכתיות ואמוניות שלא שיערום אבותינו.

בערב שבת פרשת 'ויגש' לפני שנתיים, רב בכיר בקהילה יהודית בניו יורק הפך לכאורה למנהיג היהודי הראשון שנשא דרשה שנכתבה כולה באמצעות 'בינה מלאכותית'. הרב ג'וש פרנקלין, רב במרכז היהודי של ההמפטונס, שכונת פאר במדינת ניו יורק, נשא דרשה על הפרשה, ולאחריה חשף כי היא לא נכתבה על ידו. כשגילה לקהילה שהטקסט נכתב על ידי בינה מלאכותית ונענה במחיאות כפיים סוערות, השיב להם הרב פרנקלין: "אתם מוחאים כפיים, אבל אני מפחד...".

אז כיצד משלבים בין הקידמה למסורת? כיצד שומרים על הזהות היהודית המסורה לנו מדורי דורות ולא 'נופלים' ליהדות קלילה ו'כייפית'?

בתקופה כה סוערת בה אנו נמצאים, אין ספק שיש חשיבות עליונה לחזק את רוח היהדות האותנטית ולהיזהר מ'רוחות קידמה' המנוגדות להלכה ולמסורת. אנו זקוקים לעין ולב ביקורתיים כלפי חידושים אלו, לא חייבים לשלול אותם באופן מיידי, אבל בהחלט עלינו ללמוד ולדעת כיצד עושים בזה שימוש מושכל ונכון מבלי לשבש את תורתנו הקדושה המסורה לנו מדורי דורות. קודם כל 'בינה אנושית', בתפילה שהקב"ה יחונן אותנו בחכמה, בינה ודעת!

אנו רואים בימים אלו, שרבים מבני עמנו מתחברים חזרה למקורות, מתחזקים ומחזקים, כולל רבים משורדי שבי החמאס שהיו במנהרות ובצאתם לחופשי מספרים לכולם שמה ששמר עליהם זו האמונה הצרופה, שאותה אימצו אל ליבם דווקא בלי טכנולוגיה ובלי 'הסחות דעת' רוחניות ואמוניות.

יה"ר, שזכותו של רשב"י תעמוד לעם-ישראל בימים אלו ואור הזוהר יאיר את שמי ארצנו באמונה, ובתפילה לשלומם של חיילנו וחטופינו "נזכה כולנו במהרה לאורו", אכי"ר.

שבת שלום לכל עם-ישראל!