אדם שת אנוש - לפרשת בראשית ה'תשפ"ה

בהתרגשות גדולה אנו מתחילים מחדש את ספר בראשית. נפתח בשני סיפורים המדברים בעד עצמם, על הגישה הנכונה בלימוד תורה ומה התורה מלמדת אותנו.

מסופר על רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, ראש ישיבת 'תורה ודעת' בארצות הברית ומגדולי הדור הקודם, ששאל את אחד מתלמידיו שבא לבקרו בחג הסוכות, כאשר בחוץ שרר מזג אויר קריר - "מדוע אינך לובש מעיל היום והרי קר מאוד בחוץ?". התלמיד ענה לו, שחשב שמזג האוויר יהיה נאה בימי החג ולכן השאיר את מעילו בלייקווד. הרב התפלא על תלמידו ואמר לו "כיצד עשית טעות כזו? והלא ה'טור' בהלכות סוכה (סימן תרכ"ה, מובא גם במשנה ברורה ס"ק א') אומר, שחג הסוכות היא בעונת החורף ולא בקיץ, כי רק כך מבינים שהיציאה לסוכה בימי החורף כשרגילים האנשים להיות ספונים בבתיהם היא רק משום שהקב"ה ציווה - למרות שהנס היה בימי האביב הנעימים של חודש ניסן ורגילים האנשים לצאת מביתם בתקופה זו.

תשובתו של הרב קמיניצקי היא לא רק ענין השקפתי והלכתי, אלא התורה היא המדריך המלא לחיים, גם באופן שבו אנו מתנהלים בחיינו (מובא בספר 'במחיצת רבנו' עמ' לח-לט).

את הסיפור השני סיפר הרב יעקב קמינצקי בעצמו. ראש הישיבה היה ידוע  בשילוב גדלות בתורה עם הנהגה מעשית, המחוברת למציאות ולבריות, והיווה בכך דמות מופת לאלפי תלמידיו. כדי להסביר מהו 'לימוד תורה לשמה' סיפר  הרב קמינצקי על תלמיד אחד, שרצה להתקבל ללמוד אצל הגר"א ב'קלויז' שלו בווילנא. הגר"א הסביר לו, שהוא מקבל רק תלמידים שלומדים 'תורה לשמה' ולכן עליו לעמוד במבחן לראות אם הוא אכן לומד 'תורה לשמה' ועליו להיכנס לחדר אחר וללמוד את הפסוק הראשון בספר דברי הימים "אדם שת אנוש". לאחר כרבע שעה חזר התלמיד לפני הגר"א ואמר לו שסיים ללמוד את הפסוק.

הגר"א דחה את התלמיד ולא קיבל אותו לישיבתו, תוך שהוא אומר לו שכנראה שהיה 'משעמם' בשבילו ללמוד פסוק קצר כזה ולכן סיים כל כך מהר ללמוד אותו...וזה סימן מובהק שלא למד תורה לשמה (שם).

סיפורים אלו מהווים השראה והקדמה למאמרנו עם פתיחת המחזור החדש של חמשה חומשי תורה.

נחזור לסיפור האחרון ונשתדל ללמד 'זכות' על אותו תלמיד, שהרי לכאורה כמה אפשר לעיין בפסוק בודד זה, שכל-כולו שלש מילים של שמות בני אדם? לכאורה התלמיד צדק כשלא מצא מה להתעכב על פסוק זה.

ברם, אם היה אותו תלמיד מתאמץ ומעיין יותר ורוצה ללמוד 'תורה לשמה', גם אם לכאורה אלו רק שמות של אנשים, היה טורח קלות ומעיין ברש"י בספר דברי הימים א' (א', א') והיה לומד ומשכיל בדברים נפלאים, שבהם למעשה נמצא אחד מיסודות התורה, המאפשרים להבין מדוע הוזכרו שמות של עובדי אלילים ובצורה ובאופן שהזכירם.

וכך כותב רש"י שם ומפני חשיבותם נביא את דבריו כמעט במלואם עם קיצורים מתבקשים –

'אדם שת אנוש' - עזרא כתב ספר היחס הזה על ידי חגי זכריה ומלאכי בתוך י"ח שנה...והכל משום יחס דוד המלך, והלוויים לשוערים ולשומרים ולמשוררים היאך העמידן דוד על מעמדם והכוהנים למשמורתם, לפיכך יחסם מאדם ועד אברהם ולפי שהוצרך ליחס את אברהם הזכיר גם שאר עובדי כוכבים ומזלות...להודיע היאך ירש אברהם את ארצם ומאחר שהוצרך להזכיר וליחס תולדות כנען הזכיר על גבם שאר עכומ"ז. ומפני כבודו של יצחק יחס בני עשיו וישמעאל ובני קטורה ומשליכן מעט מעט ומניחן...וגם ליחס תמנע שנעשית פילגש לבני אברהם להודיע שבחו של אברהם שהייתה בנות נשיאים ואלופים ורצתה להיות פילגש לזרע אברהם...לפי שאמרה אם איני כדאי להינשא לו לאשה אהיה לו פילגש ... ובשביל כבודו של יצחק כתב כמו כן אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגומר....אדם שת אנוש - פתרונו כמו בני אדם שת ובני שת אנוש ולפי שאינו עיקר היחס מקצרן...ומה שלא הזכיר קין והבל לפי שלא העמידו תולדות אבל משת יצאו תולדות נח ואברהם ומאברהם עד דוד...".

את העיקרון הזה, שכל הנכתב בתורה ע"י משה רבנו נצרך ואינו מיותר ח"ו.

גם הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה, (סנהדרין י', א') כותב עקרון יסודי זה  –

"והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והוא, שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה עליו כולה מאת ה' ....ושהוא במעלת לבלר שקורין לפניו והוא כותב כולה תאריכיה וסיפוריה ומצותיה, וכך נקרא מחוקק. ואין הבדל בין ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד, או אנכי ה', ושמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה קדושה אמת".

גם אם אנו בשכלנו יותר מתחברים לפסוקים, העוסקים בניסים ואמונה וגדלות הבורא, צריכים להאמין ולהבין שקוצר הבנתנו הוא גורם להבדל ביחס ובגישה לפסוקים יותר 'רחוקים' כביכול והחיסרון הוא בנו.

הרמב"ם ממשיך שם ואומר, שכל מי שלא מאמין שכל מילה בתורה משה קיבלה מפי הגבורה הוא כופר, וזה לשונו שם בהמשך –

"האומר שכל התורה כולה מפי הקדוש ברוך הוא חוץ מפסוק אחד שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו וזה הוא כי דבר ה' ביזה...אלא כל אות שבה יש בה חכמות ונפלאות למי שהבינו ה', ולא תושג תכלית חכמתה, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ואין לאדם אלא להתפלל ...'גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך'...".

ועוד מדגיש הרמב"ם שם, שעל המעיין להתאמץ הרבה להבין את דברי התורה גם במקומות הקשים הדרושים מאמץ גדול, וזה לשונו שם –

"כשתראה דבר מדבריהם [של חז"ל] שהדעת מרחיקה אותו ותעמוד ותתבונן בו ודע שהוא חידה ומשל ותשכב עשוק הלב וטרוד הרעיון בחיבורי וסברתו ותחשוב למצוא כוונת השכל ואמונת היושר וכו' עכ"ל...".

הרב חיים דרוקמן זצ"ל בספרו 'מעשי אבות' מרחיב את הדברים הללו בנוגע לאנשים המתעלמים מפסוקים כאשר אינם מבינים את הכתוב ומוסיף שדברי התורה הם ללא מגבלת גיל ואין גיל שתורה לא שייכת אליו.

הרב דרוקמן, שמלאה שנה לפטירתו, מספר שהזמינו אותו למסיבת קבלת החומש בכיתה ב' והתלבט מה לומר להם לילדים כל כך צעירים. לימים הרב נזכר, שמה שאמר להם הוא, שהם מקבלים ספר שלומדים בו כל החיים, בניגוד למי שקורא ספר בגיל צעיר שלא יקרא בו שוב בבגרותו - ואילו תורת ישראל היא שווה לכל נפש ולכל גיל והיא תורת חיים ממש ומהתורה לא נפרדים אף פעם.

ידוע מה שכותב 'הזוהר הקדוש', שסיפורי התורה הם לבושים לתוכן עמוק ומשמעותי ומי שחלילה מתייחס לסיפורי התורה כ'סיפורי עמים' הרי הוא נחשב לכופר בתורה כולה.

נתפלל אי"ה, שבזכות לימוד תורתנו הקדושה שוב מחדש ושילובה כ'תורת חיים' עם חיים במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, נזכה גם אנו לברוא ולחבר 'שמים' ו'ארץ' ממש כבריאתה מבראשית ולקרב את גאולתנו ופדות נפשנו.

ברכת שבת שלום לכל חיילי צבא ההגנה לישראל וכוחות הביטחון, העומדים בגבורה בחזיתות השונות. יה"ר שכולם יחזרו בע"ה לשלום ונזכה סוף סוף לניצחון מוחלט על אויבנו ונראה בשובם של כל החטופים לביתם בריאים ושלמים, אכי"ר!