פורים ולימוד גמרא - פורים תשע"א

שאלת לימוד הגמרא לנוער בן זמננו עולה לעיתים מזומנות על הפרק, כמו גם הצעות רבות ונסיונות רבים לחבר את לימוד הגמרא לתלמידים הצעירים. למעשה, אין חדש תחת השמש. הקושי להתחבר ללימוד הגמרא הוא עתיק יומין ולחג הפורים יש מה לומר בנושא. ידועה הגמרא במסכת שבת (דף פ"ח.): " 'ויעמדו בתחתית ההר' – מלמד שכפה עליהם הר כגיגית". לדברי הגמרא, קבלת התורה הייתה בכפייה. על זה שואלים בעלי התוספות: והרי עם ישראל היה מוכן לקבל את התורה ברצון – גם ללא בירור טעמי המצוות, כשהצהירו "נעשה ונשמע" [עי"ש בתרוצו]. מדרש תנחומא בפרשת נח עונה על שאלה זו תשובה מאוד מעניינת. אכן, את התורה שבכתב עם ישראל קיבל ברצון, בלי לבדוק את משמעות הסכמתם, מתוך מחויבות גמורה של נעשה ואחר כך נשמע, אך את התורה שבעל פה, שהיא הפירוש לתורה שבכתב, לא רצה עם ישראל לקבל, ועל זה כפה עליהם הר כגיגית. הווי אומר, לימוד התורה שבע"פ – מה שאנו קוראים 'גמרא' –  נכפה לכתחילה על עם ישראל. זאת עלינו להבין, מדוע נרתעו עם ישראל מהתורה שבע"פ? מדוע היה צריך לכפות זאת עליהם? הרי אי אפשר להבין את התורה שבכתב, בלי הסבר צמוד למה שנכתב שם? האם היינו מבינים ללא התורה שבע"פ מהם 'טוטפות' או ארבעת המינים? מדרש תנחומא שם לא מהסס לומר את מה שאנו שומעים חדשות לבקרים מהנוער היום. לימוד הגמרא מאוד מייגע, יורד לפרטים, דורש השקעה רבה והקרבה תוך ויתור על מנעמי החיים – ובלשון הנוער:  "לא כיף ולא סבבה"… והרי החיים היום נועדו לעשיית חיים וכיף ואילו הגמרא נתפסת כמשהו מגביל ומטריח שלא לצורך ח"ו. נתבונן בלשון המדרש עצמו. בתחילה הוא שואל את שאלת התוספות: "ואם תאמר שעל התורה שבכתב כפה עליהם את ההר, והלא משעה שאמר להן 'מקבלין אתם את התורה', ענו כולם ואמרו 'נעשה ונשמע'? "  והמדרש מבאר על מה היתה הכפיה? "…אלא  אמר להן  על התורה  שבע"פ, שיש בה דקדוקי מצוות קלות וחמורות, והיא עזה כמוות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו… שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ, לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה…". כלומר, הסיבה העיקרית לכך שלא כולם 'מתחברים' ללימוד הגמרא היא הקושי והיגיעה הרבה ואז נשמעת גם האמירה שלכאורה אפשר להיות יהודי  טוב גם בלי דף גמרא… אבל תלמידים יקרים, דעו לכם שבחג הפורים חל מהפך עצום!  לדעת חז"ל בגמרא [שם], מאז חג הפורים עם ישראל קיבל גם את התורה שבעל פה ברצון ומתוך הסכמה וכך דברי רבא בגמרא שם: "אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב 'קיימו וקבלו היהודים' – קיימו מה שקיבלו כבר." [אסתר ט] מה גרם לשינוי? מדוע מאז תקופת אסתר בטלה הלגיטימיות של הטענה שלימוד הגמרא הוא מיגע ודבר קשה? – משום שאבותינו קיבלו את לימוד תורה שבע"פ מרצון ובהסכמה ללא כפיה. אם כך, מה באמת גרם לשינוי זה? כנראה, שאחד הגורמים הרציניים לחוסר ה'התחברות' לגמרא הוא חוסר באמונת חכמים, כאשר הלומד מתייחס ללימוד הגמרא תוך הסתכלות ספרותית ואקדמית ולא מבסס השקפתו על כך שהתורה שבע"פ היא יסוד התורה שבכתב ושחכמי ישראל הם קדושי עליון בעלי רוח הקודש. זהו השינוי שקרה בתקופת מלכות אחשוורוש לעם היהודי, לאחר שנגזרה גזרת ההשמדה על ידי המלך והמן ולאחר שלא שמעו בקול חכמים שבראשם עמד מרדכי והשתתפו בסעודת אחשוורוש. רק תשע שנים לאחר מכן, כשחרב חדה היתה מונחת על צווארם, נשמעו למרדכי היהודי וקיבלו עליהם את דברי חכמים ואז היו בשלים לקבל את דברי חכמים כתורה מסיני, למרות שהנהגתו של מרדכי לא היתה נראית להם ואפילו שחשבו שהיתה מסוכנת בזה שלא כרע להמן והתגרה בו ברגע שהתחזקו באמונת חכמים כפשוטה והפנימו שהחכמים הם בעלי הסמכות להעברת התורה מדור לדור, או אז "קיימו וקיבלו עליהם". כדי להתחבר ללימוד תורה שבעל פה צריך להתחזק באמונת חכמים ואז דברי הגמרא יהיו לנו כתורה מסיני . נקודה נוספת למחשבה טמונה בסיפור מגילת אסתר והיא, שהאמונה שכל מה שמתרחש בעולם הוא תחת השגחתו יתברך. המגילה מגלה, שמה שנסתר אף הוא גלוי "שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" ומכאן ההבנה, שעלינו לחיות את חיינו על פי התורה שבעל פה, שעוסקת בחיים היום-יומיים, ודרך הטבע אדם מגיע לאמונה גדולה ביותר במציאות האלוקית ואין צורך בניסים גלויים. וכדברי הרמב"ם בסוף הלכות מגילה, שהעתיד לבוא יהיה בדרך האמונה ולא באמצעות ניסים גלויים ולכן לא יהיה צורך בספרי הנביאים והכתובים, אלא רק בחמישה חומשי התורה ובביאורם על-ידי התורה שבעל פה. נזכה בעזרת ה' ל"הדר קבלוה" באופן אישי בימינו, כמו שכותב האבן עזרא על הפסוק במגילה "וקיבל היהודים" [אסתר ט כג] בלשון יחיד ולא "וקבלו", ללמדנו, שכל יחיד ויחיד קיבל על עצמו מחדש את התורה. פורים שמח ומרומם לכל משפחת הישיבה.