מילת בנו של משה - לפרשת שמות

באמצע סיפור שליחותו של משה ובשיאו של המתח מופיעים שלשה פסוקים, הקוטעים לכאורה את כל המהלך האלוקי של גאולת מצרים. בשיא תפארתו של משה רבנו, היציאה ההיסטורית לשליחות האלוקית, והנה 'תקלה' נוראית – הקב"ה רוצה להמית את משה – ומה יהיה עם הגאולה, יציאת מצרים וקבלת התורה?!

ומי מציל את המצב? צפורה אשת משה!

צפורה מבינה שיש צורך דחוף למול את אליעזר, ואכן היא האישה הראשונה בעולם שמלה את בנה. לפי כמה דעות בחז"ל, צפורה מלה את גרשום. וזה לשון ה'כתר יונתן' (תרגום של יונתן בן עוזיאל) –

"ויהי בדרך בבית המלון ויפגוש בו מלאך של ד' ויבקש להרגו מן בעבור גרשום בנו שלא היה מהול על ענין יתרו חמיו שלא נתן [עזב] למולו, אך אליעזר היה מהול בתנאי שהתנו ביניהם".

במאמרנו זה נדון בקצרה בסיפור הזה, מדוע משה לא קיים את מצוות המילה ומהי החשיבות של הסיפור הזה בכלל ודווקא כאן בתחילת סיפור גאולת ישראל.

לא ניכנס בהרחבה לסוגיה, האם אישה כשרה לשמש כמוהלת לכתחילה והאם אפשר ללמוד ממעשה צפורה שאישה אכן כשרה למול לכתחילה, ורק נאמר שהגמרא (עבודה זרה דף כ"ז.) לאחר שמביאה מחלוקת האם אישה כשרה למול או לא, שואלת הגמרא מהספור של צפורה, שרואים שאשה כשרה למול. ועונה הגמרא שני תירוצים – האחד שלמעשה היא לא מלה בעצמה, אלא על ידי שליח, ותירוץ שני – שהיא למעשה התחילה במילה ומשה סיים בעצמו את מעשה המילה, וזה לשון הגמרא –

"ומי איכא למאן דאמר אשה לא? והכתיב: ותקח צפורה צר! קרי ביה ותקח. והכתיב: ותכרות! קרי ביה ותכרת, דאמרה לאיניש אחרינא ועבד. ואיבעית אימא: אתיא איהי ואתחלה, ואתא משה ואגמרה".

הלכה למעשה נכתב בשולחן ערוך (יורה דעה הלכות מילה סימן רס"ד סעיף א') –

"הכל כשרים למול;  אפילו עבד  אשה … ואם יש ישראל גדול שיודע למול, הוא קודם לכולם".

וכותב הרמ"א בהגהותיו לשו"ע –

"וי"א דאשה לא תמול וכן נוהגין להדר אחר איש".

ברור אם כן, שמצד הדין אישה כשרה ובמקום שאין מוהל ראוי וכשר, בוודאי שאשה יכולה למול. ברם ברוב המקומות בעולם אפשר למצוא מוהל כשר ואין כאן המקום להאריך יותר כפי שכתבנו.

לפני שנמשיך לברר את סיפור המילה של אשת משה, נקרא את הפסוקים –

"וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְקֹוָ֔ק וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי: וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת" (שמות ד', כ"ד).

בקריאת פסוקים אלו קשה להבין האם הקב"ה באמת רצה להרוג את משה והאם על ביטול מצוות עשה נענשים עונש מוות. ואכן, רבי יהושע בן קרחה אומר, שכל הזכויות לא עזרו לו כשנתרשל מהמילה, אולי משום שעם צדיקים הקב"ה מחמיר יותר, וכפי שכתב רבי חיים פלטיאל –

"…וא"ת וכי משה נתחייב מיתה משום שנתרשל והא אין בה רק עשה לאב דכתיב המול ימול, וי"ל דסביביו נשערה מאד שהקב"ה מדקדק אחרי הצדיקים אפי' כחוט השערה. [הסבר נוסף] יש לומר שעדיין היו בני נח ואזהרתן זו היא מיתתן".

מהגמרא (מסכת נדרים ל"א:) משמע, שמצד הדין היה חייב מיתה, וזה לשונה –

"ר' יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה – שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה, שנאמר: ויפגשהו ה' ויבקש המיתו".

רבי חולק על רבי יהושע, משום שלא יתכן שמשה רבנו יתרשל מהמילה ולדעתו משה רבנו התלבט אם מותר ויכול למול משום הסכנה. וזה לשון הגמרא –

"אמר רבי: ח"ו שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא כך אמר: אמול ואצא סכנה היא, שנאמר: ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וגו'. אמול ואשהא שלשה ימים, הקדוש ברוך הוא אמר לי לך שוב מצרים! אלא מפני מה נענש משה? מפני שנתעסק במלון תחלה, שנאמר: ויהי בדרך במלון".

דעה שלישית של רשב"ג בגמרא שם, שחס וחלילה שנאמר שרצה הקב"ה להרוג את משה, אלא את התינוק עצמו ומוכיח זאת מלשון הפסוק –

"רשב"ג אומר: לא למשה רבינו ביקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר: כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן? הוי אומר: זה התינוק".

רעיון נוסף מופיע בחז"ל, מדוע משה לא מל את התינוק, משום ש'נתעסק במלון תחילה'. כנראה משה ראה דברים שצריכים תיקון וכדרכו תמיד שלא להבליג שהוא רואה עוול או דבר שצריך תיקון, וזה הסיח את דעתו מהמצווה שהייתה מוטלת עליו למול את בנו. וזה לשון הפסיקתא זוטרתא על אתר –

"ויהי בדרך במלון. על עסקי מלון. ולפי ששהה את המילה ונתעסק בתחילה בתיקון המלון:"

פירשנו על דעת עצמנו, שמשה התעכב על עסקי מלון ב'לימוד זכות', שמשה דאג לצד הרוחני של השהיה שלו במלון ודאג לתקן דברים שראה שיש לתקן. ברם,  הנצי"ב מוואלוז'ין מבאר, שמשה רבנו התעסק פיזית בקליטתו במלון [המילה 'מלון' מטעה – אין מדובר על מלון חמשה כוכבים אלא מקום לינה…] ועל כך הוא נענש, שאדם כמוהו לא היה צריך להתעסק בענין, וזה לשונו בספרו 'העמק דבר' על התורה –

"ויהי בדרך במלון. שנתעסק במלון, וסר ממעלתו כרגע שנתחייב לשול נעלו מעל רגליו, וכמו שביארנו לעיל שיהיה תמיד מופשט מטבע בני אדם, רק תמיד דבוק ומופרש להיות מרכבה לשכינה, וכאן בהיותו במלון, ואולי היה מחמת ענותו הנפלאה כשהגיע בין אנשים זרים ממנו, שלא יהא נראה בפניהם שהוא מורם מכל אדם והליכות עולם הטבע, ע"כ נתעסק במלון".

הריב"א מביא עוד היבט של הסיפור מדוע נענש משה –

"…לפי שנתעסק במלון תחלה כלומר היה לו לעסוק במילה תחלה שאותו מלון סמוך למצרים היה והיה יכול לבא למצרים לאלתר ולא היה בזה סכנה כדפרש"י בסוף פרק ד' דברים … ויש מפרשים  דאע"פ שהדין עם משה שלא למולו מפני סכנת הדרך מ"מ הקפיד הקדוש ברוך הוא שלא צוהו להוליך שם אשתו ובניו וא"כ היה לו למולו ולהניחו עם אמו. ומעתה אין צורך לפרש דאותו מלון סמוך למצרים היה".

דעה חריגה ומעניינת כותב רבנו חננאל (מסכת יומא דף פ"ה:) בשני היבטים. האחד, שלמעשה מי שהיה צריך למול את התינוק זו הייתה דווקא צפורה. וההיבט השני, שאת מי שרצה הקב"ה להמית זה את התינוק, כדעת רשב"ג בגמרא בנדרים שהבאנו לעיל, לדעתו משום שהיא נשארה במלון כשמשה הלך בשליחות ה'.

דבריו נכתבים בהקשר לדברי הגמרא ביומא, להוכיח ש'פיקוח נפש דוחה שבת' וזו הסיבה שמלים בשבת, כי כל זמן שהתינוק לא נימול, כשהגיע זמנו הוא בסכנה. וזה לשונו –

"…פי' מצאנו שהמל התינוק מצילו מן המיתה. מאליעזר בנו של משה רבינו שנא' ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. ויבקש המיתו לתינוק מפני שנתעצלה אמו ולא מלה אותו וכיון שהרגישה מלה אותו וקראתו חתן דמים. והצילו מן המיתה שנא' וירף ממנו".

גדול המפרשים בדרך הפשט, רבי אברהם אבן עזרא, גם הוא נזעק 'להגן' על משה רבנו, כיצד קרה הדבר שלא מל את בנו, וזה לשונו –

"…היתה קבלה בידם, שלא יומל הבן ביום השמיני אם הוא חולה, או הוא בדרך, שאין יכולת במוליכו להתעכב. ובעבור כי משה לא יוכל להתעכב בשליחות השם, ראה בעצתו שלא יומל, כי יסתכן הנער אם יוליכו אותו בדרך".

שאלנו בתחילת מאמרנו, מדוע סיפור מילת אליעזר על ידי צפורה מופיע בכלל, מה חשיבותו ואם כן למה כאן דווקא בתחילת סיפור גאולת ישראל. אפשר לומר, שהתורה רצתה ללמד אותנו, שגם אם עומדים לפני משימות גדולות וחשובות כמו גאולת ישראל, יש לשים לב למצוות "הקטנות", כפי שכבר כתבנו בעבר שמשה רבנו הלך לבקש רשות מחותנו לפני היציאה למצרים ואם חלילה יתרו לא היה נותן לו רשות אז לא היה יוצא למשימה הגדולה והענקית של יציאת מצרים. מפי הרב חרל"פ למדנו, שיציאת מצרים אם תבנה בלי ערך 'הכרת הטוב' של משה ליתרו, יש בה פגם גדול. משימות חשובות וגדולות לא דוחות מצוות "קטנות", לכאורה.

לימוד נוסף ניתן ללמוד ממה שקרה אף למשה רבנו, שכאשר יש בפנינו שני ערכים או שתי מצוות ולא יודעים מה להקדים ועל מה לוותר ולדחות, חשוב מאוד לברר וללבן בכלים של תורה ובימינו בשאלת רב או התייעצות עם גדולי תורה מה עדיף לעשות ראשון.

לדעת רבי יוחנן ב"ר אהרן לוריא (1440-1514), מחבר ספר 'משיבת נפש', התורה רצתה ללמדנו כיצד מתמודדים עם שני ערכים ומצוות בו-זמנית, ולמדנו כאן שבמצבים של ספק מה שמוטל על האדם כמשימה ראשונה את זה יעדיף ויעשה, וזה לשונו –

"…ונ"ל לבאר שדעת ר' יוסי כן היא כשיש לאדם שתי מצות המוטלות עליו יעשה הראשונה הפוגעת בו [=פוגשת אותו], וכל זמן שעוסק במצווה פטור מן המצווה האחרונה".

מצאנו בדברי הרש"ר הירש חיזוק לדברים שאמרנו, שגם אדם גדול כמשה צריך לבצע את הוראות הקב"ה במדויק ולקיים את ברית המילה לבנו ביום השמיני, וזה לשונו –

"ויפגשהו ה'. האלוקים, אשר זה עתה שלח את משה בשליחות כה רמה, והלה כבר נתעסק בביצועה, ניצב עתה מולו לפתע והעדיף "לבקש המיתו". מהמשך הסיפור מתברר, שמשה העביר על מצוות מילת בנו, וזו הייתה הסיבה לסכנת נפשו הפתאומית. הרי היה בדרך להביא גאולה לעם הזה, שכל ייחודו מושתת על ברית המילה; ואיך יביא לתוך קהל עם זה ילד אשר לא נימול? מוטב וימות, ואל תהיה תחילת שליחותו – מכשלה. …ברם לפי פירושנו בא …זה ללמדנו, כי ביצוען של תכניות ה' אינו מותנה באיש, – "הרבה שלוחים למקום" – שום אדם, גם לא האיש משה, חיוני והכרחי הוא לה'. ואם הפצרת ה' במשה לקבל עליו את השליחות נתנה מקום לדעה מוטעית זו, כאן תשובתה בצידה. גם לשלוחו, גם למשה, לא ישא ה' פנים. אדרבה: "בקרבי אקדש..".

נתפלל לקב"ה שנשכיל לקבל החלטות נכונות וטובות גם באופן הפרטי וגם באופן הלאומי.

שבת שלום לכל בית הישיבה!