ידיד ה' - לפרשת וזאת הברכה ו'שמחת-תורה'

בשפה העברית המדוברת כיום, כאשר אנשים רוצים להביע קשר אמיץ עם זולתם, משתמשים הם במספר מילים המביעות את הקשר. אחת המילים הללו היא המילה 'ידידות'.

להיות 'ידיד' של אדם אחר אינו מבטא קשר חזק במיוחד וחיבור פנימי ביניהם, אלא בדרך-כלל רק קשר ברמה בינונית. אם רוצים להביע קשר חזק יותר, מתבטאים בסגנון של 'ידיד קרוב', 'ידיד אמת', 'ידיד ותיק' וכדו'. עצם המילה 'ידידות' לבדה איננה מגלה קשר עמוק אלא בתוספת של מילת תיאור נוספת, המבהירה עד כמה הידידות קרובה.

כמי שעוקבים אחרי המאמרים שלי, אתם כבר בוודאי יודעים שאני מאוד אוהב לשמוע את גדול הזמר החסידי, ר' אברהם פריד, והזכרתי אותו לא מעט במהלך השנים. מספרים, שבשנת ה'תשנ"ו (1996) הזמר החסידי אברהם פריד היה בעיצומן של הקלטות באולפן בניו-יורק ואז הגיע לאוזניו הסלוגן שנבחר בישראל לקראת הבחירות "בנימין נתניהו – טוב ליהודים". המלחין משה לאופר התיישב ליד הפסנתר והלחין שיר חדש על הפסוק "לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו". אמנם יש האומרים, שהשיר במקור נכתב עבור המועצה האזורית 'מטה בנימין', אבל ב'מטה של בנימין' (נתניהו) זיהו את עוצמת הלחן המוצלח הזה ואימצו את השיר שנהיה הלהיט של סיום בחירות 1996. 

מילות שיר זה הן מתוך פרשתנו, כאשר משה רבנו הרוצה בנבואתו להביע את הקשר העמוק שיש לבנימין עם הקב"ה, מכנה אותו - "ידיד ה' " - וזהו!!! אין תואר נעלה יותר מזה ואין צורך להוסיף שוב מילה לתואר 'ידיד', אלא בנימין הוא ידיד של ה', כנאמר בפסוק –

"לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן".

במאמרנו זה ננסה להבין יותר את משמעות התואר הנכבד הזה – "ידיד ה' " - והאם היו עוד שזכו בתואר זה.

כבר ב'מדרש תנאים' על פסוקנו, אנו מבינים שזה תואר מכובד ביותר וזה לשון המדרש –

"לבנימין אמר ידיד ה' - אשריך בנימין שנקראת ידיד למקום, הרבה אוהבים למלך, האהוב שבכולם מי שהמלך אוהבו" .

המדרש מלמדנו, שהתואר הזה ניתן כאשר הידידות היא דו-צדדית והיא מבטאת אהבה של הידיד לקב"ה, אבל הוא זוכה לתואר כאשר ובעיקר בגלל שהקב"ה אוהב את הידיד.

האם רק בנימין נקרא 'ידיד' בכל התנ"ך?

המדרש מגלה לנו, שישנם שישה הנקראים 'ידידים' - הראשון שבהם הוא הקב"ה בעצמו, כפי שנאמר (ישעיהו ה', א') –

"אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן".

ומפרש רש"י על אתר, שהנביא ישעיהו מדבר בשמו של הקב"ה, אותו מכנה 'ידידי', וזה לשון רש"י –

"הנביא אומר אשירה נא לידידי, תחת ידידי ובמקומו ובשליחותו כמו ה' ילחם לכם (שמות יד) בשבילכם".

אם כן, למדנו שהתואר 'ידיד' הוא לא רק תואר מכובד, אלא הקב"ה בעצמו מתהדר בתואר זה.

המדרש שם מונה עוד ארבעה שנקראו 'ידידים'.

   עם-ישראל כולו נקרא 'ידיד', שנאמר (ירמיהו י"ב, ז') – "נתתי את ידידות נפשי".

   בית-המקדש מכונה 'ידיד', שנאמר (תהילים פ"ד, ב') - "מה ידידות משכנותיך".

   אברהם-אבינו נקרא 'ידיד', שנאמר (ירמיהו י"א, ט"ו) - "מה לידידי בביתי".

   שלמה-המלך נקרא 'ידיד', שנאמר (שמואל ב' י"ב, כ"ה) – "ויקרא שמו ידידיה".

האם התואר הזה של 'ידיד ה' ', המביע אהבה גדולה, הוא אשר גרם לקב"ה לבחור את הקמת המקדש דווקא בחלקו של בנימין, כנאמר "ובין כתפיו שכן"?

לדעת הריב"ש מבעלי התוס' בספרו 'בכור שור' יש קשר בין התואר 'ידיד ה' ' לבין מיקומו של בית המקדש בחלקו של בנימין, וזה לשונו –

"בנימין, קורא 'ידיד - ה',' על שבחר הקדוש ברוך הוא לשכון בחלקו של בנימין, כי ירושלים בחלקו ובית המקדש בחלקו היה בנוי".

ומדוע בחר הקב"ה לשכון בחלקו של בנימין?

על כך מצאנו במדרשים שני הסברים, וזה לשון המדרש –

"מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו של בנימין? מושלו משל למה הדבר דומה - למלך, שבא אצל בניו לפרקים. אמר להם: עשו לי סעודה. זה אומר אצלי, וזה אומר אצלי. אמר הקטן שבהם: אפשר שאבא מניח את אחיי הגדולים ושורה אצלי. מה עשה? עמד לו מן הצד, פניו קפושות ונפשו עגומה עליו. אמר להן אביהן: בניי, אין אתם רואין את אחיכם הקטן שעמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו, אלא הואיל וכך תהא סעודה משלכם ולינה בתוך שלו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לשבטים: יהיו הקרבנות משלכם, ובית המקדש בתוך חלקו של בנימין".

אין ספק שהסעודה מראה על קירבה מיוחדת, אולם הכאב שנבע מבנימין הוא משהו עמוק ואמיתי ולכן הקב"ה בחר לשכון בחלקו.

מצאנו הסבר נוסף במדרש, שאמנם כל השבטים היו בניו של הקב"ה, אך בדרך הטבע כל אחד כשהתבגר והקים משפחה משלו הלך למקומו ומי שנשאר עם האבא הזקן זה בנימין וכך נוצרה ידידות עמוקה בין האבא לבין בן הזקונים וגם כאשר הוא הקים משפחה עדיין נשאר עם האבא ולכן נבחר בנימין למקום השכינה. זו ידידות ואהבה עמוקה בין אב לבן.

וכך מתאר זאת המדרש –

"...מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו של בנימין? מושלו משל למה הדבר דומה - למלך שהיה לו בנים הרבה. משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפס את מקומו, והיה הקטן אוכל ושותה עמו, ומסתמך עליו ויוצא, ומסתמך עליו ונכנס. כך היה אבינו יעקב מסתמך על בנימין. אמר המקום: במקום שסמך צדיק זה את ידיו, שם אני שורה, שנאמר ובין כתפיו שכן".

אותו רעיון מצאנו במדרש אחר באופן חד ביותר –

"משל למלך שהיה לו יום [שבו] נועד עם בניו לברכם ולנטות אוהלו אצלם. באו כולם. פנו כל אחד לביתו וצייר וכייר. ישב הקטן נזוף, כי אמר איככה יעזוב אבי את אחיי הגדולים ויבוא אצלי. שמע המלך ואמר: חייך בני, אצלך אשכון נצח. כך הקדוש ברוך הוא".

מצאנו ב'חזקוני' לרבי יחזקאל ב"ר מנוח שני נימוקים נפלאים נוספים  מדוע זכה בנימין שבית-המקדש נבנה בחלקו, וזה לשונו –

" [א] לפי שכל השבטים היו שותפים במכירתו של יוסף, ובנימין לא היה שותף עמהם. [ב] כל השבטים נולדו חוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל, זכה הוא להיות השכינה שורה בחלקו".

בספר 'הדר זקנים', לקט פרושים מבעלי התוס', מביא טעם נוסף מדוע נבחר חלקו של בנימין לבית המקדש –

"...ויש מפרשים שעדיין לא נולד כשהשתחוו השבטים לעשיו. והה"ד 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה', שבטו אין משתחווים לשום בריה. כי נולד מבנימין שלא השתחווה לעשיו".

למדנו, שהשראת השכינה בחלקו של בנימין הייתה משום שבשבטו לא היתה התבטלות לפני אף אחד אלא רק לפני הקב"ה.

עוד מרחיקים לכת במדרש וקושרים את הבחירה לעבר הרחוק יותר, וזה לשונו –

"לכך נעשה הקדוש ברוך הוא אושפיזכניה מפני הגביע שנמצא באמתחתו והכוהו אחיו בין כתפיו. לכך זכה ל'בין כתפיו שכן'...".

הרש"ר הירש מסכם את הסיבות שנאמרו עד כה ושוזרם יחד להבין מדוע זכה בנימין שבחלקו נבנה בית המקדש תחת הכותרת – 'מידות טובות'.

וזה לשונו –

"...יהודה לובש עוז, לוי שוקד על הוראת התורה ועל עבודת המקדש; אליהם מצטרף בנימין שבגבולו עומד המקדש, או מוטב: החלק המקודש ביותר של המקדש ... כבר ביארנו  את חשיבות העובדה שהמזבח, ההיכל והדביר לא היו בגבול שבט המלוכה אלא בגבול הצעיר והדל שבשבטים. בספרי הזכירו כאן גם את מה שאירע בימי קדם באבי השבט הזה. בנימין היה היחיד בין בני יעקב שנולד בארץ הקודש, שלא דבק בו פגם מעשי האחים שנהגו ביוסף בחוסר אחווה, ונוסף על כך הוא תמך וטיפל באביו בזקנתו. נמצא שזכרו היה נקי מכל רבב והוא התאים למידות הטובות שמקום המקדש היה מוקדש לטיפוחן".

וזה גם מסביר את מיקומו הפיזי של בית המקדש עם מסר של ענווה, וזה לשונו של הרב הירש על הפסוק 'בין כתפיו שכן' –

"ביטוי זה נתבאר במסכת זבחים נד ע"ב: המקדש לא נבנה בפיסגת ההר, בעין עיטם, אלא הוא נבנה במדרון, במקום שהוא נמוך מעט מראש הפיסגה, ודבר זה רמוז בלשון "בין כתפיו"; שכן היחס שבין מקום המקדש לבין ראש הפיסגה הוא כיחס גובה הכתפים לגובה הראש".

האם הקשר המיוחד הזה מתבטא רק במיקום השראת השכינה?

על כך אומר ה'תרגום יונתן', שבעצם הקב"ה יוצר הגנה מיוחדת על שבט בנימין ומתרגם את הפסוק - "ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום" וזה לשון ה'כתר יונתן' (שם) –

"לשבט של בִנימין ברך משה נביא ואמר חביבו של ה' ישכון לבטח עליו יהיה מגן עליו כל הימים ובתוך גבולו השכינה שורה".

המעמד המיוחד שהיה לבנימין כידיד ה' ובחלקו נבנה בית המקדש גרם לכך, שהמיקום שלו בברכות לא היה לפי מיקומו בסדר לידת האחים, אלא היה הרביעי שהתברך על ידי משה רבנו אחרי ראובן, יהודה ולוי. חז"ל ייחסו חשיבות ונימוק מדוע משה רבנו קבע כך את סדר הברכות ורש"י במקום מביא את דעת חז"ל מדוע בנימין נסמך ללוי, וזה לשונו –

"...לפי שברכת לוי בעבודת הקרבנות ושל בנימין בבנין בית המקדש בחלקו סמכן זה לזה וסמך יוסף אחריו, שאף הוא משכן שילה היה בנוי בחלקו ... ולפי שבית עולמים חביב משילה לכך הקדים בנימין ליוסף".

לסיום, מצאנו הערה נפלאה שהביא ה'חזקוני' מתוך המדרש, מדוע יש לשאת את ספר התורה בזרועו ועל כתפיו ולא למשל במנשא או בשכיבה וכו ' ואת זה המדרש לומד מהמילים בפסוק "ובין כתפיו שכן".

יהיו דברי תורה אלו לעילוי נשמתה של אמי-מורתי רבקה-דבורה בת ר' חיים, שאוכל לומר בלב שלם שהיתה ידידת ה', אוהבת תורה, מוקירה רבנן ואוהבת חסידות, שחלפו ארבע-עשרה שנים לפטירתה. אמי ז"ל נולדה ביום חג 'שושן פורים' בעיר לובלין שבפולין - והשיבה את נשמתה הטהורה ביום חג 'שמחת תורה' ה'תשע"א ת.נ.צ.ב.ה .

בחג 'שמחת תורה' השנה נציין גם את יום השנה הראשון לאותו אירוע נורא ואיום של הטבח המזעזע והחטיפות שביצעו מחבלי החמאס בתושבי עוטף עזה, בחיילים ובאזרחים תמימים ויום זה הפך מיום שמחה ליום אבל גדול. ועל אף כל זאת עם-ישראל לא נכנע ולא נשבר ומתוך השבר הגדול נמשיך להתפלל בע"ה להצלחת חיילי צה"ל וזרועות הביטחון, לתוספת אומץ לראש הממשלה ושותפיו ואורך-רוח לעם-ישראל באשר הוא – ומתוך כך נזכה לברכותיו של משה רבנו ובתוכן – "לבנימין אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו, חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" – אמן ואמן!

ברכת חג שמח ושבת שלום - בשורות טובות לכל עם-ישראל!