"ונברכו בך" - לפרשת לך לך

אחד המנהגים המרגשים בחיי המשפחה מתקיים בלילי שבתות, כאשר האב מברך את בניו ובנותיו. מנהג עתיק-יומין זה מתרחש בשבתות, בחגים ובערב יום כפור ורבים מהחוקרים מנסים להתחקות למקור המנהג ומציינים ברובם את הספר "מעבר יבוק" לרבי אהרון ברכיה בר-משה ממודינא (נכתב לפני כ-450 שנה), שם כותב בין השאר "…שישים אדם ידו על ראש הקטן, שנאמר 'ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה'…", ואף מוסיף טעם להנחת היד על ראש המתברך ודווקא בליל שבת  "…כי ביד האדם ט"ו פרקים, כמניין ט"ו תיבות שבברכת כוהנים…והמנהג לברך בשבת קודש, ובפרט בלילי שבת, סוד שבת-מלכתא ובסוד נפש יתרה, שעל המברך והמתברך יחולו הברכות".

פרשיות ספר בראשית עוסקות רבות בברכות, אך בחפשנו אחר המקור הראשוני בתורה לברכת האבות לבנים, אנו מוצאים בפרשתנו מנהג של ברכה כלשהיא לבנים על הפסוק "…ונִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה" [פרק י"ב, פסוק ג'] אומר רש"י: "יש אגדות רבות, וזהו פשוטו אדם אומר לבנו 'תהא כאברהם', וכן כל 'ונברכו בך' שבמקרא, וזה מוכיח (בראשית מח כ) 'בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה' ".

מילות הברכה הקסומות 'תהא כאברהם' או 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה' מחברות את הילדים לדור אבותיהם ואבות-אבותיהם עד ראשית ההיסטוריה והעבר היהודי של עמנו. השאיפה של האבות היא לא "להסתפק" בגדולי עולם שקמו לעם היהודי לאורך ההיסטוריה אלא באבות האומה, באימהות האומה ובשני השבטים אותם בירך יעקב.

ויש לברר בדברי רש"י, האם ברכת 'תהא כאברהם' נמצאת דווקא בעם-ישראל או שייכת גם לאומות העולם. לכאורה, יש הבדל בין מה שנאמר אצל יעקב "בך יברך ישראל", שהכוונה היא שברכה זו מיועדת לאב ישראלי לבנו, ואילו "ונברכו בך כל משפחות האדמה" נראה שאין מדובר בישראל דווקא אלא אף באומות העולם. אמנם, אם נדייק היטב בלשון רש"י נראה, שלזה אולי כיוון בכותבו 'אדם אומר לבנו תהא כאברהם' – 'אדם' ולאו דווקא ישראל.

ואכן, לא מצינו בנוסח הברכה לבנים 'ישימך אלוקים כאברהם' לעומת הבנות שכן מתברכות 'ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה' והסיבה היא, משום שהברכה 'תהא כאברהם' זו ברכה שלא רק אב מעם-ישראל זכה בה לילדיו אלא גם אב מאומות-העולם מברך בה את ילדיו, לעומת ברכת יעקב לנכדיו, שאותה אימץ עם ישראל והיא ברכה 'בלעדית' שלנו.

למדנו אם כן שאברהם 'אב המון גויים' משמש דוגמא וסמל לכלל האנושות ולכן הקב"ה בירך אותו שכולם, ישראל והגויים, יתברכו בו.

נמשיך לעיין בפסוק שהבאנו "ונברכו בך כל משפחות האדמה". כפי שנאמר לעיל, לפי רש"י המילה'ונברכו' משמעה לברך בפה וזהפשוטו  של מקרא. אולם, ניתן להבין את המילה 'ונברכו' גם לפי הדרש, כפי שמופיע בגמרא [יבמות ס"ג.]: "א"ר אלעזר, מאי דכתיב 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'? – אמר ליה הקדוש ברוך הוא לאברהם: שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך – רות המואביה ונעמה העמונית".

לפי רבי אליעזר, פירוש המילה 'ונברכו' כאן היא מלשון 'להבריך',לקחת ענף של עץ מסוים, להבריך אותו באדמה ולהצמיח ממנו עץ חדש. במילים אחרות, הברכה שאברהם הביא לעולם היא מעשית – הצמחת זן חדש בעם ישראל, כשם שלאחר הצטרפותם של רות ונעמה לעמ"י, כל אחת מהן תרמה את עוצמת המלוכה לעם ישראל וכפי  שכתב האדמו"ר מסוכטשוב, רבי שמואל בורשטיין, בספרו "שם משמואל" [שבועות תר"ע] בשם סבו הרבי מקוצק: "ענין המלוכה לא היה נמצא בישראל והיו צריכים ליקח זאת מעמון ומואב", משום שתכונת המלוכה, יש בה מידה מסוימת של השתררות וגאווה, תכונה שלא היתה מצויה בישראל כפי שרואים אצל שאול, אולם דוד שבא מזרע רות התברך ממנה בשילוב של 'עזות דקדושה' וכך רואים אף אצל נעמה, אשת שלמה [ועיין בהרחבה 'אסופת מערכות' של מו"ר הרב גולדוויכט זצ"ל, בין המצרים עמ' ק"צ].

ומעין דברים אלו, ניתן למצוא בתשובה לשאלה ששואל ב'אגרא דכלה' על פרשתנו – "…לכאורה מה הנאה יש לו לצדיק בזה (פירוש: מה התועלת לאברהם שאומות העולם ומשפחות האדמה מתברכות בו)? ונראה לפרש, 'ונברכו' מלשון 'הברכה', המבריך את האילן [כלאים פ"ז מ"א] שהוא הרכבה, ר"ל איזה ניצוץ קדוש שישנו בכל האומות כולם יבואו אליך, ואתה תהיה מקבץ נדחים ויתגדל כבוד שמו…".

מתוך ההשוואה שעשה רש"י בין ברכת האב לבנו "תהא כאברהם" לבין ברכת האב בברכת יעקב לנכדיו צריך לומר, שזו לא רק השוואה 'טכנית' כדי להוכיח שמדובר כאן בברכה כפשוטו ולא כדרש, אלא שלדעת רש"י מדובר כאן בשני סוגים של ברכות שאב יברך את בניו ויש קשר בין שתי הברכות האלו.

מצאנו פנינה יפה בספרו של הרב שלמה יששכר טייכטל "משנה שכר שכיר" לפרשיות השבוע [הרב טייכטל התפרסם בזכות ספרו 'אם הבנים שמחה' בה שינה את השקפתו האנטי ציונית בעקבות  השואה], שם הוא מביא בשם הגאון רבי ישראל חיים סמט "…אדם אומר לבנו 'תהא כאברהם', ופלא. ואמר הכוונה, דבנו יוכל לשאול ממנו 'אתה רוצה לעשות ממני אדם גדול ואתה בעצמך אינו כן?! על-זה אמר לו 'תהא כאברהם', שג"כ היה טוב מאביו שהיה לו אב תרח". הברכה שאב מברך את בנו 'תהא כאברהם' באה לומר, שאדם יכול להיות ענק שבענקים כאברהם אבינו, אפילו אם אין לו את הייחוס הכי מפואר ואת הרקע המשפחתי ה'תורני' ביותר, כאברהם אבינו, בנו של תרח, שבא מבית עבודה-זרה ועל-אף זאת הגיע בכוחות עצמו להיות אור לעולם.

ואם-כך, זו ברכה שכל אב יכול לומר לבנו ובוודאי אב יהודי שיכול לומר לבנו 'תהא כאברהם', ללמוד מהמהפך שעשה אברהם בחייו ולכן נקרא 'אברהם העברי', שכל העולם מעבר אחד ואברהם מעבר אחר.

נמצאנו למדים, שייחוס ורקע משפחתי חשובים וטובים, אך אינם מהווים 'תעודת-ביטוח', ומאידך, אדם ללא ייחוס ורקע מתאים יכול להגיע לגדולות כאברהם.

וביאור זה מתחבר באופן מופלא לטעם, שיעקב אבינו בחר לציין בברכתו דווקא את אפרים ומנשה, כסמל לברכה ולשאיפה שהאבות יברכו את הבנים להיות גדולים בזכות עצמם, ממש כמו אפרים ומנשה שלא התחנכו בבית יעקב אלא בארמון המלכות במצרים, חיו את  חייהם בקדושה ולא הושפעו מהתרבות הקלוקלת של מצרים.   

בעולם ריאלי כשלנו, נתפסת ברכה כמשהו נחמד ופולקלוריסטי, שאין לו השפעה אמיתית, ולעתים יש הנוטים לזלזל בכוחה של ברכה ואף מלגלגים על אלו שטורחים להתברך מפי צדיקים ורואים בזה ח"ו אמונות טפלות. ברם, בעולם הרוחני בו אנו נטועים, יש כוח עצום לברכה, החל מברכת הכוהנים שהיא מצווה מהתורה ואנו  מאמינים שהקב"ה נתן כוח ביד הכוהנים לברכנו. וכך למדנו בגמרא [מגילה ט"ו.]: "לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן, ואלו הן: דוד ודניאל…ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה 'הנה הוא לך כסות עיניים' ונתקיים בזרעה". חז"ל למדונו, שיש כוח במילים לטובה וחס וחלילה גם לרעה.

הרב יצחק חזקיה למפורנטי, שהיה רב ורופא בפדובה שבאיטליה לפני כשלוש-מאות שנה והוציא לאור את האנציקלופדיה ההלכתית הראשונה "פחד יצחק", כתב שיש לברך גם את הבנים הנשואים למרות שהם כבר מברכים בעצמם את בניהם, אלא שהבדיל בין הנשואים לשאינם נשואים באופן ביצוע הברכה, שאת הנשואים יש לברך בשתי ידיים, אחד כנגד הבן ואחד כנגד אשת הבן, ואת שאינם נשואים יברך ביד אחת. יש מקום לבאר הבדל זה ולומר, שברכה מצד דין תורה יש  רק לכוהנים והם מברכים בשני ידיים וכדי להבדיל בינם לבין ישראל יש לברך ביד אחת, אלא אם כן הבן נשוי ואז יד אחת עבור ברכת הבן ויד שניה עבור אשת הבן.

רבי יעקב עמדין, בנו של החכם-צבי, מגדולי הלוחמים נגד השבתאות לפני כמאתים וחמישים שנה, כתב בסידורו "בית יעקב", שגם הרבנים מברכים את 'ברכת הבנים' בליל שבת לתלמידיהם ומסביר את חשיבות העיתוי של אמירת הברכה לאחר התפילה. ואכן, מנהג הישיבות, שהתלמידים באים להתברך על ידי רבותיהם בברכת 'שבת שלום' וזה לשונו של היעב"ץ "מנהגם של ישראל לברך הילדים בליל שבת, אחד האבות לבניהם ואחד הרבנים לתלמידיהם אחר התפילה, שאז חל השפע וראוי להמשיכו על הילדים בייחוד, שאין בכוחם להמשיך שפע במעשיהם. וע"י גדול אמצעי משובח הוא, כי יורד וחל ונאחז ביותר בקטנים שעדיין לא טעמו טעם חטא, ועל ידיהם הוא מתפשט יותר". ועל זו הדרך, נביא גם את דברי ה'אלשיך' בפרשת ויחי, שממליץ לברך אף את הידידים בברכת 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה'.

ונסיים בדבריו האופטימיים של רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק, המפרש את המילים 'משפחות האדמה', לא במובן של 'אומות-העולם', אלא גם על ישראלי שהגיע לתחתית, ל'אדמה', וגם לו יש חלק בתורה. וזו הכוונה במילים "והיה ברכה" וכלשונו של ה'אלשיך': "…'והיה ברכה' נגד משה רבינו…שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה. ועל ידי כן, 'ונברכו בך כל משפחות האדמה', שאף השפל שבישראל שנמשל לאדמה יש לו חלק בתורה".

עסקנו בהיבטים השונים של ברכת האב לילדיו ונתפלל לקב"ה, אבינו שבשמים, שברכת האבות הקדושים תחול עלינו ועל צאצאינו ונברך לכל בית הישיבה ולכל עם ישראל שבת מבורכת, בשורות טובות ישועות ונחמות.