שלח את עמי - לפרשת וארא

הציווי שנאמר למשה ואהרון להעביר לפרעה "שלח את עמי" הפך לביטוי וסמל בינלאומי למאבק בשוויון, לחופש, לשחרור ונגד גזענות. בארצות הברית של שנות החמישים והשישים של המאה ה-20, השתמשו האפרו-אמריקנים בביטוי זה כסיסמתם לשחרור מעבדות ולשוויון זכויות. אחד השירים המפורסמים בעת ההיא, שהולחן כבר באמצע המאה ה-19, היה שיר קצר – Let My People Go – שבו הם מזכירים את השעבוד במצרים, והשיר הזה סחף את העולם כולו.

בשנות ה-70 יצאו רבבות יהודים ושאינם יהודים בכל רחבי העולם להפגנות נגד ברית המועצות בסיסמא 'שלח את עמי', כדי לאפשר ליהודים שם לעלות לישראל לאחר שאלו סבלו מרדיפות וסירובי עליה ועלילות שווא כולל מאסרים לכל מי שעסק בכל מה שקשור ליהדות. אסירים אלו כונו "אסירי ציון" וביניהם נכללו נתן שרנסקי ואידה נודל. התעוררות זו בברית המועצות נבעה בעיקר בגלל הניצחון הגדול במלחמת ששת ימים ושחרור חבלי מולדת.

אם נשים לב, הרי משה רבנו הוסיף תמיד את מטרת יציאת מצרים. משה רבנו הצהיר גם לפני פרעה, שמבקש לשלוח את עם ישראל ממצרים כדי לעבוד את האלוקים. פירוש הדבר, שמטרת היציאה לא הייתה חופש לשם חופש, עם כל חשיבותו, אלא הייתה בעיקרה בקשה לעצמאות רוחנית, בניגוד לכל הפעמים בהם השתמשו גם בארה"ב וגם כלפי ברית המועצות, שקראו 'שלח את עמי' ואילו את ההמשך שאמר משה לא הזכירו "שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי".

הצירוף הזה "שלח את עמי" מופיע מספר פעמים בפרשתנו –

"וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק "שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי" (פרק ז', פסוק כ"ו).

וכן בהמשך הפרשה –

"וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה הַשְׁכֵּ֤ם בַּבֹּ֙קֶר֙ וְהִתְיַצֵּב֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה הִנֵּ֖ה יוֹצֵ֣א הַמָּ֑יְמָה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי" (פרק ח, ט"ז–י"ח).

כבר בתחילת השליחות מבהיר הקב"ה למשה את מטרת השליחות הקשה והמורכבת של בקשת היציאה לעבודה רוחנית ושינוי מעמדם מעבדים לעובדי ה'. אנו קוראים את ההנחיה של הקב"ה אליהם, מה עליהם לומר לפרעה, וכך אומר הכתוב בתחילת פרשת שמות –

"וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּאמְר֖וּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְקֹוָק֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר (שמות ה').

הקב"ה לא ביקש את השחרור של עם ישראל לשם חופש, ללא מטרה ואידיאלים. השחרור של עם ישראל נועד לייסוד האומה הישראלית, הנשענת על התורה והמצוות שניתנו מיד לאחר היציאה, ולאחריה המטרה היא הגשמת החוקים והמצוות ביעד הסופי – בכניסה לארץ ישראל ובבניין האומה על אדמתה.

ויש לשאול – מדוע משה רבנו צריך לומר לפרעה מה מטרת היציאה ממצרים, מדוע לא דיבר רק על עצם היציאה ועל רצונו לשחרר את העם מעבדות מפרכת ומיחס נורא של שעבוד בלתי אנושי בעליל? ומדוע בכל דבריו על פי ה' בו דרש מפרעה 'שלח את עמי' מופיע הצירוף והנימוק 'ויעבדוני' וכן 'ויחוגו לי במדבר'?

שאלה נוספת באותו ענין, מדוע משה רבנו לא אומר לפרעה את האמת, שאין לו כוונה לחזור לאחר היציאה?

בעיצומה של מכת ערוב, הכתובה בהמשך הפרשה, מתחנן פרעה שיעתרו ויתפללו בשבילו שהמכה הזו תיעצר ותיעלם ומשה רבנו מוכן בתנאי שימלא מבוקשו לצאת לשלשה ימים –

"דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים נֵלֵ֖ךְ בַּמִּדְבָּ֑ר וְזָבַ֙חְנוּ֙ לַֽיקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר יֹאמַ֥ר אֵלֵֽינוּ" (שמות ח', כ"ג).

וכן בתחילת ספר שמות –

"יֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה נָּ֡א דֶּרֶךְ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽיקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן־יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב" (ה', ג').

מדוע אם כן משה נצרך לשקר ומדוע לא אמר לפרעה את האמת, כפי שהצהיר תחילה בגלוי על המטרת האמתית של היציאה?

אפשר לומר, שמשה ידע והבין שהאומה המצרית מתבססת על עבדות, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה חברתית. שיטת החיים המצרית הייתה בנויה במבנה של אדונים ועבדים ולא לחינם התורה קוראת למצרים 'בית עבדים'. בסיפור 'קריעת ים סוף' אנו קוראים על "סוס ורוכבו רמה בים", ואין כאן רק תיאור פיזי על מה שהתרחש עם הסוסים, אלא תיאור קריסת המבנה ההיררכי המצרי, אימפריה שהייתה בנויה על ניצול ושעבוד עד 'קצה הפירמידה', פרעה, שהוא למעשה לא היה רק אדון מעל כולם, אלא החשיב עצמו כא-לוה וכנראה לזה התכוונו חז"ל, שהיה 'אדון לאדונים'.

משה רבנו, כמי שחי בליבת השלטון המצרי בבית המלכות, ידע שלבקש שחרור מעצם העבדות לא הייתה לזה שום היתכנות מעשית ושום אפשרות ריאלית שאכן פרעה יסכים ובסגנון החיים של המצרים זה 'להיות' או 'לחדול'. זו גם הסיבהַ שמשה נאלץ לומר שהיציאה היא רק לשלשה ימים, כי אחרת המצרים יהיו מוכנים למות ולא לוותר על עצם החיים שלהם. אך האם בגלל זה מותר לשקר? התורה מלמדת אותנו, שלמרות שחובה עלינו לדבוק במידת האמת וזו מידתו של הקב"ה, ברם יש מצבי קיצון שבהם מותר לשקר, אם זו הדרך היחידה להציל חיים ולצאת לחופש משעבוד קשה. יתכן ו'יפי נפש' היו אומרים, שלא משיגים שום דבר באמצעים פסולים כשקר, אך חז"ל מלמדים אותנו בכמה הזדמנויות, שמידת האמת נדחית מכמה סיבות וביניהן בוודאי פיקוח נפש.

אמי-מורתי רבקה-דבורה ע"ה היתה ילדה בת ארבע-עשרה בתקופת השואה ולאחר שרצחו את אימה, סבתי איטה הי"ד, עלתה אמי בעורמה יחד עם בנות פולניות גויות לרכבת שבה גייסו הגרמנים נערות פולניות לעבודה אצל משפחות גרמניות ונאציות במשקי החקלאות, כדי לפתור את בעיית כח האדם עקב גיוס הגברים למלחמה. אמי נטלה לעצמה שם של נערה גויה והיות ודיברה פולנית רהוטה הצליחה להשתרבב בין הבנות בזהות שאולה. כשעלתה לרכבת ניסתה אחת הנערות הפולניות שלמדה איתה בכתה להסגיר אותה לקצין הגרמני שהיה ברכבת, תוך שהיא צועקת "זאת יהודייה! אני מכירה אותה", אך אמי 'נטרלה' אותה מלעשות כן, והנערה הגויה הזו הבינה שעליה לחדול מיידית כי זה יעלה לה בחייה…ובמשך שנתיים תמימות שהתה אמי בביתה של משפחה גרמנית-נאצית, שבנם היה טייס בצבא הגרמני. הדבר היה לא פשוט בכלל, כאשר כל הרגליה וסגנון דיבורה היה כשל יהודייה ועוד שבאה מבית חרדי. אכן, בתחילה כשהביאו לה את האוכל לחדרה, כי חלילה להם שפולניה תאכל יחד עם המשפחה מגזע הארי, ובכך הצליחה לזרוק לשירותים את בשר הטריפה. אך לאחר שבני המשפחה גילו את אופייה ומסירותה ומאוד העריכו אותה, צירפו אותה כחלק מהמשפחה ושם לא הייתה לה ברירה ואכלה יחד אתם ואף כבדו אותה להיות שושבינה בכנסיה כשחיתנו את בת משפחתם. כמובן שכל רגע וכל שעה היו מלווים בחרדה, שמא יגלו את זהותה ובוודאי שזה היה פעם ראשונה בחייה שהיא דרכה בכנסיה הקתולית, מקום שהיהודים קראו לו 'טימא' – טומאה באידיש. ובכל פעם שעלה סיפורי השמדת עמנו, הייתה צהלה ושמחה בבית הנאצי הזה, בליוויי אמירות גזעניות ואנטישמיות, ואמי ע"ה הייתה חייבת להבליג ולהראות שהיא חלק מזה. אמנם, כפולניה הבינו שהיא לא ממש שמחה, אבל היה אסור לה לעקם את פניה או להראות סימני צער.

האם מישהו יעלה בדעתו לשאול או לומר, שזה לא היה יפה לשקר לגרמנים האלו?

במצרים התרחש 'מיני שואה', כדברי הרב הראשי לישראל לשעבר, שורד שואה בעצמו, הרב ישראל-מאיר לאו שליט"א, שתיאר את שעבוד מצרים בצבעים שחורים וקודרים, כפי שעשו הגרמנים ביתר עצמה וביתר שאת ובשכלול רב לצערנו אלפי שנים אח"כ. וגם כאן נשאל – האם משה רבנו צריך היה להיות יפה נפש, או שהיה עליו לעשות הכל כדי לשחרר את עם ישראל? – ואכן זה מה שעשה.

יש כאלו שמדייקים בדבריו של משה, שלא אמר שיחזור למצרים, כך שלא שיקר ממש, אלא הודיע שיש צורך בשלשה ימים כדי לחגוג במדבר. אך כפי שכתבתי לעיל, לעניות דעתי אין צורך בכך כלל ואנו לא זקוקים ל'התנצלויות' ולהסברים מפולפלים בנושא.

דרך נוספת אפשר לומר, שמשה לא חשב שיש להסתיר את המטרה שלשמה עם ישראל יוצא ממצרים, משום שאחת המטרות האלוקיות היתה הבאת האמונה בא-ל אחד בתוככי בית העבדים הזה, מקום של תרבות אלילית, זה התחיל ביוסף הצדיק ששם שמים היה שגור על פיו  וזה נמשך על ידי משה באמירה ש'אנו הולכים לזבוח לאלוקי ישראל' וכדי לממש את האידאה הרוחנית אפשר ומותר לשקר במקום שזו הדרך היחידה.

ברם, הרש"ר הירש טוען, שכל הסיבה שאמר וסיפר "ויחוגו לי במדבר", משום שרצה להתחשב ברגשותיהם של המצרים, וזה לשונו –

"…נראה, כי "חג" נקרא שמו על שום המעגל, אותו יוצרים החוגגים מסביב למרכז אלוהי משותף, המכנס את כולם מסביבו. ו"חגג" יהיה פירושו: להתכנס במעגל מסביב לה' ולתורתו, אותה קבע לנו כמרכזנו, למען נהיה לעין כל עם ה' ועם תורתו. ואכן, בעיקרו אין "חג" מציין אלא את ה"רגלים", הקוראים כל יחיד להתכנס עם הכלל מסביב למקדש, משכן התורה. וכך אמר ה': שלח את – עמי למען יחוגו לי, ייאספו מסביבי במעגל. ואל יעשו זאת כאן, מקום שמרותכם עליהם, אלא הרחק מכם במדבר; שם יהיו עבדַי באין מפריע, וברגשותיכם לא יפגע חגם".

הדרך הזו של משה, לומר כבר בתחילה לפרעה את כוונתם להוציא את עם ישראל מהשעבוד, עוררה פחדים וחששות אצל זקני ישראל. חז"ל שמו לב לשינוי, שהפעם לא מופיע בכתוב, שהם באו לפרעה, ועל כן רש"י מביא את דברי חז"ל –

"ואחר באו משה ואהרן וגו' – אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת, ובסיני נפרע להם (כד ב) ונגש משה לבדו והם לא יגשו, החזירם לאחוריהם".

בדמיוני אני מעלה השערה ברוח הימים האלו, שיתכן שבין שבעים הזקנים היו כולם צדיקים ממש, אבל לחלקם לא התאים 'לעבוד' על המצרים.

ומה נאמר על נציגי העם (היהודים שבהם…) בימינו, שאינם משתווים כמובן לגדלותם של הזקנים, אך גם הם משתמטים ויראים מהתמודדות עם האויב, דואגים רק ל'זכויות האדם' של מבקשי נפשנו ולא רואים לעומק  את כאבם של בני עמם, אינם מגבים את חיילי צה"ל בצורה מלאה  ואת המתיישבים הצדיקים ברחבי ארץ ישראל. ולהם נאמר בפה מלא – גם בעיתות שגרה וגם בעיתות משבר לימדו הנהגה ראויה ואמיצה ממשה ואהרון!

יהי רצון שנזכה לחיות בארצנו בשלוה והשקט, בחירות גמורה פיזית ורוחנית, אכי"ר!

שבת שלום וחודש טוב לכל בית הישיבה!