פרשת וזאת הברכה – מי נועל נעלי ברזל ונחושת?

מיד לאחר הברכה לאשר (דברים ל"ג, כ"ד) "וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ", מופיע פסוק כ"ה שלא ברור למי הוא מכוון –

"בַּרְזֶ֥ל וּנְחֹ֖שֶׁת מִנְעָלֶ֑ךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ".

ונשאל –

האם פסוק זה הינו המשך הברכה לאשר, או שמשה רבנו עובר לברך את עם ישראל?

מה הכוונה שהמנעלים הם מברזל ונחושת ומה פשר המילה 'דָּבְאֶֽךָ' והביטוי כולו "וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ"?

ועוד נשאל – אם פסוק זה הינו מעבר לברכה כללית לעם ישראל, מדוע אין אף מילות קישור שמעבירות אותנו מהברכות הפרטיות של השבטים אל הברכה הכללית?

ואכן, מצאנו מחלוקת בין המפרשים השונים למי מכוון פסוק זה.

רבי שמשון רפאל הירש, בהתייחס לפסוקנו, טוען שבכוונה הכתוב מערפל את הדבר ובעצם עוברים כאן לברכה לכלל ישראל והערפול הוא בכוונת מכוון כדי לומר שהדברים הכללים נוגעים לכולם. נראה את דבריו –

"כל הברכות שנאמרו עד כה מזכירות את המתברך בלשון נסתר. הברכות הבאות מכאן ועד הסוף הן בעלות תוכן כללי הנוגע לכלל ישראל, ולפיכך הן פונות אל ישראל בלשון נוכח. והואיל ופנייה זו מתחילה כבר בפסוק כ"ה ['בַּרְזֶ֥ל וּנְחֹ֖שֶׁת מִנְעָלֶ֑ךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ'], הרי נראה שברכות השבטים היחידים מסתיימות כבר בפסוק כ"ד, ובפסוק כ"ה מסתמן מעבר מהיר אל ברכות הכלל…דברי משה חוזרים בלא פיסקה מברכות הפרט אל ברכות הכלל. צורה חיצונית זו מורה שהדברים הכלליים הנוגעים לכולם (פסוקים ב – ה, כה – כט) הם הם עיקר הברכה, וזו כוללת את הכל ואת כולם כאחד. במסגרת הברכה הזאת נשתבצו הברכות המיוחדות של השבטים, והללו הן בבחינת קווים בודדים המעידים על טיב אותה ברכה כללית".

במדרש תנאים (שם) מחברים פסוק זה לפסוק הקודם – לברכתו של אשר. והקשר הוא בזה, שמקום מושבו של אשר היה בקצה ארץ ישראל, בעיר ספר, וכביכול  שבט אשר שימש כ'מנעול' של ארץ ישראל. זה לשון המדרש –

" מלמד שארצו של אשר היא הייתה מנעולה של ארץ ישראל".

והחלק השני של הפסוק מדבר על כך שארץ ישראל תהיה מקום השקעה של אומות העולם והם יביאו את כספם וזהבם לארץ וזה לשון המדרש בהמשך –

'וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ' -שיהיו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל…".

גם התרגום יונתן מייחס פסוק זה לאשר. הברזל והנחושת באים לומר ולבטא חוזק וזה לשונו כפי שמופיע בתרגום 'כתר יונתן' –

"חזקים הם שבט של אשר כמו ברזל ומחושלים כמו נחושת רגליהם להלך על סלעים" והמשך הפסוק 'וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ' מפרש התרגום –

"וכמו ימי נערותם כמוכן יהיו חזקים בזִקנותם".

רש"י בפירושו הראשון טוען, שפסוק זה מנותק מהברכות הפרטיות ועובר לברכות הכלליות, לכלל ישראל, כפי שטוענים אחריו רש"ר הירש וזה לשונו –

"ברזל ונחשת מנעלך – עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל, שהיו גיבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להיכנס בה כאלו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחשת".

ברם, בפירוש השני רש"י מפרש את הפסוק, שאכן כן מתייחס לאשר ולא מתחילים כאן משהו חדש –

"דבר אחר: 'ברזל ונחשת מנעלך' – ארצכם נעולה בהרים שחוצבין מהם ברזל ונחשת, וארצו של אשר היתה מנעולה של ארץ ישראל".

בפירושו השלישי חוזר רש"י ומייחס את הפסוק הזה לכלל ישראל. ברם, יש כאן הבטחה עם תנאי –

"דבר אחר 'וכימיך דבאך' וכימיך שהם טובים לך כמניין ימיך, כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום, יהיו דבאך שכל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל, שתהא מבורכת בפירות. וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם אישקורונ"ט [ישפעו]. הכסף והזהב כלה מהם, שהן מזיבות אותם לארצכם".

הריב"ש מבעלי התוס', בפירושו 'בכור שור' על התורה, מפרש מילים אלו כמתנה סגולית ורפואית שקיבלו שבט אשר עקב שפע השמן שיהיה בנחלתם –

"ברזל ונחושת מנעלך: מנעלי – גופך: הגידים והעצמות, שהם לגוף כמו מנעול לדלת, שמחזיקים אותו. מתוך שיהיו לו שיפוע[=שפע] שמן יהיו נמשחים תדיר, ויהיו חזקים כברזל, כאילו הם של ברזל ונחושת. ולכך יהיו כימיך: כימי נערותיך יהיו ימי – זקנותיך, שמי שרגיל בשמן, חזק בזקנותו ואינו תש כח, דאמרינן אמרו עליו על ר' חנינא שהיה בן שמונים – שנה וחולץ מנעלו ונועל מנעלו על רגל אחד, ואמר: 'שמן שסכתני אמי בנערותי הוא עמד לי בזקנותי'…".

גם היום הרופאים מייחסים סגולות בריאותיים לשמן זית כמרכיב חשוב בתזונה של האדם.

ר' חיים פלטיאל מפרש, שאע"פ שמבחינה טופוגרפית שבטו של אשר יהיה  במקום מאמץ ומעייף, הדבר לא ישפיע עליו, וזה לשונו –

"…כלומר, אף על גב שהארץ ארץ הרים ובקעות כדכתיב ברזל ונחשת מנעליך, שהארץ מוקפת בהרים שחוצבים מהם ברזל ונחושת ומחלישין בני אדם כדאמרי' הני מעלי ומורדות דבי ברי ונריש אזקוני אזקוני, אפי' הכי כימיך דבאיך שלא יחלישו בני אדם קודם זמנם רק דווי וחולי של בני אדם יהיה לפי הימים ימי זקנה".

רבינו בחיי אומר, שיש כאן הבטחה, שהאויבים לא יבואו לשלול את אוצרות השמן שלו –

"…בא לרמוז, שתהיה ארצו מנעול ארץ ישראל, ויהיו לו דלתות נחושת ובריחי ברזל וכל הארץ נעולה בהן. והכוונה בזה, שלא יבואו בארצו אויבים לשלול ממנו השמן שלו, אבל יוליכהו מארצו [=יצוא] לשאר ארצות".

רבי עובדיה ספורנו שייך לקבוצת הפרשנים, הטוענים שפסוק זה מדבר על כלל ישראל. ברם, הוא מחדש שהקב"ה מבטיח בברכה זו יציבות לכלל ישראל, וזה לשונו –

"אחר שסיים תפלתו על השבטים [באופן פרטני]התחיל בברכת ישראל בכלל ואמר אתה ישורון בהיות כי אין כאל יכול על כל ובלתי משתנה תהי מלכותך נבדלת מכל שאר המלכויות בשתיים. ראשונה שלא יכנסו בה אומות להילחם ולא יחמוד איש את ארצך מיראתך כמו שהיה כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. כאלו תהיה הארץ נעולה במנעולי ברזל ונחושת. שנית שלא תהיה מלכותך עולה ויורד, כמו מלכות אומות העולם בעלות מזלם, ויורדת בירידתו, מפני שהם תחת הנהגת צבאות השמים. אבל אתה כימיך שהם ימי הנעורים ותחילת כניסתך לארץ, כן יהיה דבאך ועת זקנתך, כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ. וברכתי זאת תחול".

רבי משה אלשיך משייך את הפסוק לאשר ומפרש באופן ייחודי את הפסוק שלנו עם תחילת הברכה לאשר, וזה לשונו –

"(כ"ד) וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ:(כה) בַּרְזֶ֥ל וּנְחֹ֖שֶׁת מִנְעָלֶ֑ךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ".

לדעתו, ברכה מוצלחת היא רק כשהברכה שלמה. זה בא לידי ביטוי בשלשה תחומים ולכן גם כאן הכתוב מתייחס לשלשה תחומים. האחד, ברכת הבנים שיהיו צדיקים, והשני שיהיו נכסיו של אדם שמורים, והדבר השלישי עוסק באורך חיי האדם אינם העיקר אלא איכותם. וזה לשונו –

"הנה בשלשה דברים יבורך גבר, בבני ובחיי ובמזוני. אך כל אחד משלש אלה צריך תנאי אחד עמו לשתהיה הברכה שלמה, והוא: א] ריבוי הבנים צריך שיהיו צדיקים, שאם רשעים יהיו העדרם יפה ממציאותם. ב] וכן הנכסים צריך יהיו שמורים, שאם יטילו עיניהם בה אנשי רשע כשודדי לילה או לסטים מזויינים וכיוצא, אז בהיות מרבה נכסים יהיו מרבה דאגה ופחד לבב. ג] וכן החיים אם באורך הזקנה יהיה ראשו ואיבריו כבדים עליו וחיי צער יחיה, באופן שיהיה קץ בחייו, הנה איש כזה קללה תחשב לו אורך ימיו וימי הרעה המה לו בעצם".

עד כאן הדברים אמורים בצורה כללית ומכאן ואילך מסביר האלשיך איך ברכתו של משה מתקיימת באשר, בשלושת הפרמטרים שהזכיר. וזה המשך דבריו –

"על כן משה בברכו את אשר, ברכו בשלשתן וכל אחד בתנאו הטוב: וזהו אומרו הנה על ברכת הבנים, 'ברוך מבנים אשר,' ואני מברכך שלא יהיו רשעים…כי אם שיהיו כשרים באופן שבשביל הבנים יהי רצוי אחיו, שאחיו יחמדו בניו להתחתן בם, כדרך אשר יש לו בת שמרצה את אבי בן כשר להתחתן בו. ועל השנית והוא מזוני, אמר וטובל בשמן רגלו מרוב תענוג מחמת עשרו, אך שיהיו בתנאי שלא תרבה לו דאגה כי אם שיהיה 'ברזל ונחשת מנעליך' שתהיה כמסובב ברזל ונחושת, שלא תדאג על שמירת נכסיך, כי תהיה בטוח מלאבדם. ועל השלישית והוא חיי, אשר אורך ימים בכבדות וחולאים וחולשה יתירה אינה ברכה, על כן אמר וכימיך של הבחרות יהיו ימי זקנתך שאדם דואב בהן, באופן יהיו שנות חיים בעצם, כמאמר כלב [בן יפונה] באומרו (יהושע יד יא) 'ככוחי אז כחי עתה' למלחמה לצאת ולבא" [עיין בפרושו הסבר נוסף נפלא, שבנתינה של אשר 'והוא יתן מעדני מלך'- לאחרים למרות שמטופל בבנים משלו ובכך ישמרו נכסיו ואריכות ימיו עי"ש].

הגאון מווילנא בספרו על התורה 'אדרת אליהו' מייחס פסוק זה לאשר ומוסיף, שהיות ואשר שכן על הים היה צריך לצורך הגנה דלתות נחושת וברזל והוא למעשה היה המנעול של כלל ישראל ובכך גם היה מגן על השפע של השמן. נראה את לשונו –

"ברזל ונחושת מנעלך. שהיה יושב על הים הגדול והוצרך לדלתות נחושת ובריחי ברזל והוא היה המנעול וחזקתם של כל ישראל: וכימיך דבאך. שכל הימים היה זבת שמן בקיץ ובחורף כי זיתים אינם נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים וגם אמר ברזל ונחושת מנעלך שארצו יהיה מושך שמן כנחל ביום ובלילה ולא יהיו נגנבים כי ברזל ונחשת מנעלך שהיא סגורה בדלתי נחושת ובריחי ברזל" (אדרת אליהו דברים ל"ג – אופן שני פסוק כ"ה).

נסיים בדבריו המיוחדים של הנצי"ב מוולאז'ין, הטוען שברזל ונחושת הם מטאפורה על הגנה ובעם ישראל ההגנה מתבצעת על ידי תפילה. נראה את דבריו בספרו 'העמק דבר' –

"ברזל ונחשת מנעליך. הוא מקום שנקבצים יחד לתפלה בבית הכנסת, ואותו מקום מנעיל אותם להיותם באגודה אחת, על זה אמר שאותו המנעל הוא חזק ומועיל כברזל ונחשת. והענין של שני משלים הללו, מבואר ע"פ המקרא וכי תבאו מלחמה בארצכם וגו' והרעותם וגו' [במדבר י], וביארנו שם בשם הרמב"ם ורמב"ן בספר המצוות שהוא מצוה להתעוררות בתפלה, ופירשנו שם על פי הספרי דמיירי בשני אופנים, א' בעת שהולכים ומביאים מלחמה על אומה וארץ אחרת, ב' בעת שבאים במצור מחמת איזה אומה שבאה עליהם, והנה באופן ראשון נדרש שיהא חרב ישראל חזק מצור, ובאופן השני נדרש שיהא החומה לבריחי נחשת להגן עליהם, או להיות מגיני נחשת להגן מאבני בליסטראות שמורים אל המצור, וע"ז בא המקרא דמנעלי ישראל המה ברזל ונחשת, וכמו שאמר ישעיה הנביא [נ"ז י"ג] בזעקך יצילוך קבוציך, היינו הקיבוץ שבאים לזעקה ותפלה הוא המציל, ואל כביר לא ימאס".

בימים טרופים אלו, כשהמגפה משתוללת, חובה עלינו לאמץ את דברי הנצי"ב המבוססים על הראשונים, שאין כמו תפילה לקב"ה כדי לצאת מהמשבר הלאומי והעולמי – אבינו מלכנו! שלח רפואה שלמה לחולי עמך. אבינו מלכנו! מנע מגפה מנחלתך. אכי"ר.

שבת שלום וחג שמיני עצרת ושמחת תורה שמח

לכל בית ישראל ולכל בית הישיבה!