על שופטים ומשפט - לפרשת דברים ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

לפני כשלש שנים בערה הארץ, כאשר ממשלת-ישראל רצתה לבצע רפורמה במערכת המשפט הישראלית, אך מנגד חברי האופוזיציה בגיבוי ראשי ארגונים שונים קראו לרפורמה 'מהפכה משפטית' וניהלו מאבק נחוש, מתוך חשש שרפורמה זו תביא לשליטה מוחלטת של הממשלה על מערכת המשפט ומכאן, לטענתם, תהפוך מדינת-ישראל לדיקטטורה. המאבק היה קשה ונורא, כאשר המפגינים הפריעו בכל יום לסדר הציבורי, הודיעו שיפסיקו להתנדב כטייסים שמשמעותו שיתוק חיל-האוויר, הוצאת השקעות עד כדי פגיעה בחוסן הכלכלי של המדינה ועוד איומים על צבא היבשה וירידה מהארץ.

מבלי להתייחס כרגע לאופי המאבק וצורתו הקשה, שגם רבים מבין אלו שהתנגדו למהלכים של הממשלה מסיבות שונות, אמרו שהמחאות מסוכנות מאוד, קורעות את החברה הישראלית ואף יש הטוענים שזה מה שגרם בסופו של דבר לאויבנו לפלוש ולטבוח בשמחת תורה תשפ"ד, בחושבם שהנה המדינה מתפוררת. כמובן שכולנו מסכימים שהחמאס לא היה צריך 'תירוצים' כדי לפגוע בנו ובכל פעם שחשב שזה 'מתאים לו' עשה זאת.

כמובן, שביסוד המאבק כולם מבינים, שחשיבות המשפט ומערכת המשפט, אישיות השופטים ורמתם המקצועית חשובה ביותר לכל אזרחי המדינה.

אני מאלו המאמינים, שגם אלה שרצו רפורמה וגם אלה שמחו נגדה בחריפות  קשה, בטוחים שהם פעלו לטובת המדינה, כל אחד בדרכו שלו, כמובן עם ההסתייגות שלי שכאשר לפעולות המחאה התלוו איומים לפגוע בביטחון המדינה ובכלכלתה, מבחינתי בזה הם עברו 'קו אדום'. ואכן, שני הצדדים צודקים בכך, שמעמדו וכוחו של בית-המשפט, במה מותר לו לעסוק ובמה לא, מי הם השופטים וכיצד בוחרים אותם - כל אלה נושאים מרכזיים וחשובים למדינה ולעם.

מינוי השופטים

עתה יובן, מדוע בנאום הפרידה שלו בתחילת פרשתנו משה מדבר על ייסוד מערכת המשפט והשופטים –

"הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם:  וַֽתַּעֲנ֖וּ אֹתִ֑י וַתֹּ֣אמְר֔וּ טֽוֹב־הַדָּבָ֥ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ לַעֲשֽׂוֹת וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם".

אין צורך לומר שזהותו של השופט, הרקע שלו ומאיזה בית הגיע, מה עבר עליו בימי חייו ומהו סולם הערכים עליו גדל, הם בעלי חשיבות עליונה לדרך שבה הוא עתיד לפסוק ועל כך נתעכב במאמרנו.

הבו לכם

עלינו להבין את הפנייה של משה רבנו אל העם – "הבו לכם" וכו'. מה התכוון משה באומרו "הבו"?

רש"י מפרש –

"הזמינו עצמכם לדבר".

במילים פשוטות, שמינוי השופטים לא יהיה ב'שליפה', אלא מתוך ישוב-הדעת, כלומר: שבו על הדבר, דונו והיוועצו במי לבחור כשופט.

נראה לומר, שרש"י למד זאת מ'המדרש הגדול', שפירש –

"הבו לכם - אין 'הבו' אלא 'עצה' כעניין שנ' (שמואל ב' ט"ז כ') ויאמר אבשלום אל אחיתופל 'הבו לכם עצה מה נעשה'...".

אגב, למדנו מכך שמי שבוחר את השופטים אלו העם - ולא אנשים מיוחסים או השופטים האחרים שבוחרים את מי שמכירים.

אנשים

נמשיך לבאר למה התכוון משה-רבנו באומרו - "הבו לכם אנשים". מי הם ה'אנשים' הראויים להיות שופטים?

על כך עונה רש"י, שהכוונה לאנשים צדיקים, שהרי בכל מקום בתורה 'אנשים' הכוונה לאנשים חשובים.

המדרש מגדיר אנשים –

"אנשים בחתיכה ובפסיפס - אנשים ותיקים וכשרים".

אפשר לומר, שכוונת המדרש בביטוי 'חתיכה ופסיפס', שאנו מצפים שהשופטים  יהיו אנשים שיש בהם שלמות, עשויים ממקשה אחת ולא מ'פירורים' ו'חלקים רופפים', כפי שאבן הפסיפס שהיא אבן יקרה חתוכה ומסותתת בקפידה וזה מסמל ומשדר חוסן פיזי ונפשי. כוונת המדרש היא לאנשים חזקים, יציבים, בריאים בגופם ובנפשם ובעלי קומה זקופה - הם אלו הראויים להיות שופטים.

יש המפרשים את המילים 'בחתיכה ובפסיפס' שבמדרש, שהכוונה היא שכפי שאבן הפסיפס מסותתת ומדויקת, כך האנשים שאנו רוצים למנות כשופטים יהיו אנשים שעבדו על המידות שלהם ויש להם מידות מעודנות ומנופות.

חכמים

הדרישה הנוספת של משה רבנו, שיהיו אנשים 'חכמים'. חז"ל ורש"י בעקבותיהם לא מפרשים כפשוטו - אנשים 'חכמים', שיש להם שכל או הבנה - אלא מפרש 'חכמים' במשמעות 'כיסופים'.

מה זה 'כיסופים'?

הרב שבתי משורר בס, שיום השנה ה-308 לפטירתו חל בשבוע שעבר, נולד בפולין ובהיותו בן 15 נהרגו הוריו במלחמת רוסיה-שוודיה והוא עבר לגור בפראג, שם למד תורה ומדעים, ושם ככל הנראה קיבל את הכינויים 'משורר' ו'בס', לאחר שניחן בכישרון מוסיקלי ושימש כחזן בעל קול בס בבית הכנסת "אלטנוי שול" בו גם התפלל המהר"ל.

בספרו "שפתי חכמים" מפרש הרב שבתי משורר בס, שהמילה 'כיסופים' מלשון 'לכסוף' במשמעות לרצות ולחמוד.

וזה לשונו של ה'שפתי חכמים' (עם עריכה קלה) –

"...מלשון 'חימוד' - כלומר שהעולם חומדים אותם אנשים לשמש כשופטים  משום  שאינם מגמגמים בלשונם וגם אינם מאריכים בדבריהם".

בפירוש נוסף כותב הרב משורר בס –

"...ועוד יש לומר כיסופים לשון בושה, כלומר שמתביישים במעשיהם הרעים ואם הם רוצים לעשות איזה מעשה מתחילה רואים מה הוא התכלית כדי שלא יתביישו מאותו מעשה שיעשו וזה נקרא חכם על דרך החכם עיניו בראשו...".

נבונים

התכונה הבאה שדורש משה רבנו למי שמיועדים להיות שופטים היא להיות "נבונים".

מסביר רש"י, שהכוונה לאנשים המבינים דבר מתוך דבר ויכולים להסיק מסקנות ולתרגם אותם למציאות.

רש"י מביא גם את דברי המדרש –

"זו היא ששאל אריוס [=חכם איש דת נוצרי] את רבי יוסי, מה בין חכמים לנבונים? חכם דומה לשולחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא. נבון דומה לשולחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו הוא מחזר ומביא משלו".

מדוע רש"י ראה  צורך להוסיף ולהביא את דברי המדרש ולא הסתפק בהגדרה הידועה והמפורסמת, כפי שרש"י עצמו פירש על הפסוק שעוסק בהקמת  המשכן על ידי בצלאל (שמות ל"א, ג'), שם הכתוב אומר - "ואמלא אותו...בחכמה  ובתבונה"  - ואומר רש"י: 'בחכמה' - מה שאדם שומע מאחרים ולמד. 'ובתבונה' - מבין דבר מלבו, מתוך דברים שלמד.

ועוד תמוה, מדוע רש"י מזכיר את החכם הנוצרי אריוס ועוד בשמו, במקום לכתוב  'שאל נוכרי אחד' או 'הגמון אחד'. לשאלה האחרונה יתכן לומר, שרצה רש"י להדגיש, שאפילו הגוי המיוחד הזה שהיה כומר נחשב מאוד בעיניהם, רצה להבין מדוע משה מדגיש 'חכם' לחוד ו'נבון' לחוד וקיבל את תשובתו של רבי יוסי.

מפרשי רש"י השונים טוענים, שלמעשה כאשר משה מספר שקיבל את העצה שלהם, הוא מחסיר את ה'נבונים' –

"וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם".

לכן רש"י בפרשתנו מבאר, שמשה דרש שהשופטים יהיו 'נבונים' וזו תכונה של יוזמה ויכולת חשיבה עצמאית ומשה לא מצא כאלה, מה שאין כן בהקמת המשכן, שם משה הבין שהקב"ה רוצה שאת המשכן יעשה אדם בדיוק כפי שנאמר לו ויוכל גם לראות את פנימיות הדברים, דבר בתוך דבר – ואדרבה, יהיה מסוכן אם יזום  בהקמת המשכן דברים חדשים. במשפט, לעומת זאת, יוזמה ותחבולות נדרשות מאוד וזו הכוונה ל'נבון' ואת זה משה לא מצא, כי כנראה שנות העבדות הארוכות במצרים 'כיבו' את כוחות הנפש להיות בעלי יוזמה הנדרשת משופט.

כדי להמחיש מה הכוונה לשופט נבון בעל יוזמה ונבונות, נספר מה שהתרחש לפני כמאה שנים בבית דינו של הגאון הגדול ורבה של לודז', רבי חיים-אליהו מייזל. הרב מייזל שימש בקודש כארבעים שנה ונטמן בעירו, שם זכיתי לפקוד את הציון שלו בפתח בית הקברות הגדול שבלודז' עשרות פעמים, כאשר נסעתי לפולין עם תלמידיי. רבות אפשר לספר על הדמות המופלאה הזו, גם על גדולתו בתורה וגם על דאגתו לחלשים ולעניים ואף היה נערץ על-ידי הגויים...ברצוני לספר על פיקחותו הגדולה, זו הנדרשת לפוסק ולדיין כנאמר לעיל.

האירוע התרחש, כאשר לביתו של הרב מייזל, שגם שימש מקום בית-הדין שלו, הגיע גוי תושב לודז' וביקש לדבר אתו בדיסקרטיות. הרב מייזל כמובן נענה לבקשתו והסיפור ששמע הטריד את מנוחתו. הגוי היה מלוחמי המרד הפולני נגד האימפריה הרוסית בשנת 1863. המרד אמנם נכשל, אבל בתור גזבר של  הלוחמים נשאר בידיו סכום עתק של שמונת אלפים רובל. את הכסף הטמין במרתף ליד ביתו ואחת לכמה ימים ירד בשעה מאוחרת בלילה לבדוק שאכן המטמון עדיין שם. בבדיקה האחרונה שערך, גילה שהמטמון נעלם וחשדו נפל על אחד השכנים, יהודי סנדלר שהיה אדם עני ובקושי התפרנס. הרב שאל אותו, מדוע הוא חושד בסנדלר והגוי ענה שהוא לא יודע אך מזה כמה זמן שהסנדלר הזה, הוא וכל משפחתו, לבושים בהידור, משפצים את ביתם, עורכים קניות גדולות ואף הכניסו לביתם איש תחזוקה כאחד העשירים.

אותו סנדלר, שחשש שאנשים יחשדו בו, סיפר לכולם שדוד-אשתו שהיה איש ערירי נפטר והשאיר ירושה גדולה. הרב מייזל שמע את הסיפור, שלח את הגוי לביתו והבטיח לו שיבדוק את הענין. למחרת קרא הרב לאותו סנדלר ואמר לו: "הצטערתי לשמוע שקרוב משפחתך נפטר ואני מבין שהשאיר לך ירושה גדולה. מדוע אתה לא בא אלי ומספר לי שנוכל לעזור לעניים הרבים בעירנו?". הסנדלר  התנצל והבטיח שאכן יעשה כן. הרב קרא לו להתקרב ובשקט אמר לו שגילו לו מהמשטרה המקומית שמסתובבים רובלים מזויפים והם החליטו לבדוק מה המקור לכך כי העונש הוא חמור מאוד והם מתכוננים לבדוק אותו כי שמעו שהתעשר מאוד. "דע לך" - אמר הרב לסנדלר – "קראתי לך כדי להציל אותך מגזר דין קשה". הסנדלר נבהל מאוד ורץ לביתו להביא את כל הכסף והסביר לרב, שלא ידע שהגוי שהטמין את הכסף הוא סוחר בכסף מזויף. השיב הרב לסנדלר היהודי ואמר לו: "דע לך, שהכסף אינו מזויף וחבל שנכשלת בגזל". הרב קרא לגוי ומסר לו את כל הכסף.

ידועים

משה רבנו מוסיף עוד תנאי חשוב להיות דיין, שאותו אדם יהיה 'ידוע' בשבט שלו - "וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם". מה הכוונה בדבריו?

מסבירים ה'ראשונים', שרק הסביבה שבה גדל האדם מכירה אותו כראוי, אם הוא הגון ונוח לבריות ומאידך יש לו מה שאנו מכנים 'חוט שדרה'. דעתם של הסובבים אותו חשובה וכדי שהבחירה תהיה נכונה.

שיהיו לראש ולא לזנב

משה רבנו דורש עוד תנאי חשוב והוא, שאותם שנבחרו על ידי העם - מעבר לתכונות הנדרשות של חכמה ותבונה וכו' - הם  צריכים להיות אנשים שמכובדים עליכם, משום שהם יהיו בראשות השבט, כפי שנאמר בדברי משה –

"הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים...וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם...וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם...וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם".

ומוסיף רש"י –

"בראשיכם - ראשים ומכובדים עליכם שתהיו נוהגין בהם כבוד ויראה".

הדרישות אינן רק מהשופטים כלפי העם, אלא גם מהעם כלפי השופטים. היום ידוע בחוק, שזו עבירה שמופיעה בספר החוקים משנת 1929 ונקראת 'פקודת ביזיון בית המשפט'. ברם, נשים לב שמשה לא דיבר על 'ביזיון בית המשפט', אלא על נתינת כבוד לשופטים.

הרכב הוועדה לבחירת שופטים

האם בחירת השופטים הייתה רק על ידי העם, כפי שכתבנו לעיל וכמשמע מהכתוב?

על כך כותב רבי אפרים מלונציץ מחבר הספר 'כלי יקר' על  התורה, שמשה  עצמו היה מעורב בבחירת האנשים, אך מחלק בין הדיינים שהתמנו על ידי העם לבין ראשי השבטים שהוא מינה. ונראה כיצד מסביר זאת –

"הבו לכם אנשים וגו'. מתחילה תלה בהם בישראל שיהיו ממונים מהם, ואחר כך אמר ואשימם בראשיכם משמע שמפי משה יהיו ממונים...".

וכאן באה ההסתייגות, שאין המינוי גם להיות ראשי השבטים, וזה המשך לשונו –

"...אמנם צריך לפרש זה כפי הפשט ואומר, כי הראשים שהזכיר אינן הדיינים כי אם נשיאי השבטים, ואמר משה אתם יש בידכם כח למנות דיינים שיהיו רודים בשבטיכם אבל אין בכם כח להשליטם גם על הנשיאים כי אם אני, ועל כן אמר אתם הבו לכם אנשים וכו' לשבטיכם שיהיו רודים בכל שבטיכם ואני אשימם גם בראשיכם שיהיו רודין גם בנשיאים שהם ראשיכם".

ומוסיף רבי חיים בן עטר בספרו 'אור החיים', שאמנם אתם מביאים את רשימת המועמדים ואתם בוחרים אותם, אבל אין לכם עליהם שום סמכות, אלא אדרבה הם יהיו גם ראשים עליכם ובעלי הסמכות עליכם, אפילו להעניש כשצריך. וזה  לשונו –

"...הגם שאני אומר לכם הבו לכם שאתם הם הבוחרים אותם, לא יהיה תחת מאמרכם ורשיונכם, אני אשים אותם לראשים עליכם לרדותכם במקל וברצועה".

דברים חשובים מעין כמותם כותב רש"ר הירש, מה סדר העדיפויות בבחירת השופטים ואת זה הוא כותב על בקשת משה, שאותם שופטים יהיו ידועים לשבט שלהם "ידועים לשבטיכם" –

"הכוונה שמכירים את אופיו . משה היה יכול לבחון אותם בעצמו כדי לעמוד על חכמתם ובינתם, אולם אופיים המוסרי נודע רק מתוך חייהם והוא ידוע רק לאלה הבאים אתם במגע. אופייני הדבר שיתרו בהצעתו אל משה מבליט את תכונות האופי והיושר שלהם , ואילו משה בהצעתו אל העם מבליט את הכישרונות הרוחניים של האנשים שייבחרו לשופטים. ונמצאנו למדים מכאן: "לאמיתו של דבר, על פי השקפת משה ויתרו, הרי תכונות האופי - יראת אלהים, אהבת אמת, שנאת בצע - חשובות יותר לעשיית משפט מהשכלה וחריפות שכלית. אך בעיני הבריות עיקר מעלתו של השופט הוא בהשכלתו ובחכמתו...".

לסיום, יש לציין שאותם אלו שהעם רצה וביקש שיתמנו להיות שופטים לא ששו לקבל עליהם את התפקיד, הואיל והם ידעו איזו אחריות מוטלת עליהם ואם חלילה  טועים בדין הדבר לא כל כך פשוט - להבדיל מימינו שאנשים נלחמים על  התפקידים ועושים הכל כדי לשכנע שהם מתאימים.

על כן המדרש מבין את מה שמשה אומר - "וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם" –

"משכתים בדברים בתחילה אמרתי להם דברי שבח אשריכם שנתמניתם על הציבור אשריכם למי אתם באים לשמש בשררה לבני אברהם יצחק ויעקב בני אדם שנקראו בנים אחים ורעים צאן מרעיתי בכל לשון של חיבה".

בימי 'בין המצרים' נתפלל ש"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" ו"השיבה שופטינו כבראשונה", אמן כן יהי רצון!

שבת שלום ובשורות טובות!