מיד אחי מיד עשיו - לפרשת וישלח ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

מילה אחת בתפילתו של יעקב אבינו להצלתו מפני עשו מעוררת תמיהה אצל חכמינו. המילה היא 'אחי'. והרי, אם עשיו נחשב כ'אחיו', מדוע יש לפחד ממנו? ואם עשיו מסוכן עבורו, מדוע יעקב מכנה אותו 'אחי'?

"הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים:"(ל"ב, י"ב).

אפשר לומר בזהירות ומתוך דרך ארץ וכבוד, שהמדרשים השונים מנסים להתמודד עם השאלה הזו ועונים תשובות, שהן עצמן מעוררות תמיהה ודורשות הבנה.

נפתח במדרש אגדה, שטוען ש'אחי' זה שם של אדם שנשלח על ידי עשיו לעקוב אחרי יעקב ולפגוע בו. וזה לשון המדרש –

"הצילני נא מיד אחי. אחי שבא אלי מכוחו של עשיו, שבשעה ששלח יצחק את יעקב לפדן ארם, שיגר עשיו איש אחריו ששמו אחי" (בובר, וישלח שם).

לאחר בקשת מחילה, מדרש זה נראה רחוק מאוד מהפשט.

ה'פסיקתא זוטרתא' לוקח אותנו גם הוא רחוק מהפשט וטוען ש'מיד אחי מיד עשיו' הם שני זמנים שונים. 'מיד אחי' הכוונה לעכשיו ממש - ו'מיד עשיו' הכוונה לעתיד לבוא כשבני יעקב יהיו בגלויות ושם יהיו תחת האיום של עשיו.

את המדרש הזה המדבר על העתיד לבוא אימץ רבנו בחיי וזה לשונו –

"...ויתכן לפרש, כי התפלל לשעה ולדורות: "מיד אחי", לשעה, "מיד עשו", לדורות. והוא שכתוב: (בראשית כז, כב) "והידיים ידי עשו" [=לשון רבים פעמיים], ועליו התפלל דוד ע"ה 'שבור זרוע רשע' (תהלים י, טו)... ".

ברם, רש"י שדרכו לפרש על פי המדרשים, נוקט כאן דרך אחרת פירוש שנראה הכי קרוב לפשט. לדעתו, כפילות הלשון והזכרת עשיו כאחיו באה להציג לנו את הכאב והאכזבה של יעקב מעשיו, כאשר עשיו אחיו לא נוהג עמו כאח וכביכול אומר לקב"ה - הצילני ממי שהיה אמור להיות לי כאדם קרוב - ושהנהגתו הוא כאחד הרשעים. ובלשונו הקצרה של רש"י –

"מיד אחי שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע".

רבי חזקיה בר מנוח בפירושו 'חזקוני' מתעכב על כפילות הלשון 'מיד אחי מיד עשיו' וטוען, שהכפילות היא  זו שמלמדת אותנו על  הקשר המורכב בין האחים, וזה לשונו –

"הצילני נא מיד אחי מיד עשו. מקרא יתר הוא כמו עם בני עם יצחק".

לדעת ה'חזקוני', התורה באה לומר שאכן היה אחיו ממש ולא סתם קרוב ולא סתם איזה אדם ששמו עשיו, אלא 'עשיו' שהוא גם 'אחיו'. הדגשה זו באה לבטא לעניות דעתי בפירושו של ה'חזקוני' את הכאב של יעקב, שאחיו ממש מתנכל לו, וזה לשונו –

"...'מיד אחי מיד עשו': אם לא אמר רק 'מיד אחי', היה משמע קרובי ואיני אח, לכך אמר 'מיד עשו', ואם לא אמר אלא 'מיד עשו', משמע עשו דעלמא. לכך אמר 'מיד אחי ומיד עשו'...".

אגב, דברי ה'חיזקוני' הם בניגוד לפרשנים אחרים כגון רבנו מיוחס, הטוען שהתורה נוהגת כדרכה פעמים רבות לכתוב מקרא כפול שנראה מיותר.

ה'שפתי חכמים' מביא בשם המהרש"ל, שמצדיק את מי שדורש כפילות וזה לא סתם שגרת לשון של תורה, כי יעקב מדבר באירוע זה עם הקב"ה, וזה לשונו –

"...מדקדק מדכתיב תרי זימני 'מיד', שאין שייך לומר תואר הלשון כשמדבר עם הקדוש ברוך הוא...".

יש אפשרות נוספת להסביר את דברי יעקב על בקשתו מהקב"ה שיצילו מעשיו אחיו, מתוך המציאות הטראגית של עמנו, שהאויב הכי מסוכן הוא זה שמראה עצמו לכאורה כידיד ואז מפתיע אותך בעוינות שלו. וזה מה שמפרש כאן ה'אור-החיים' הקדוש, שיעקב אבינו חשש מרמאותו של עשיו, שייראה לו כאחיו ומול זה יהיה לו קשה להתמודד. וזה לשונו –

"עוד יכוון לומר על זה הדרך, 'הצילני נא מיד אחי' - אם יתחכם עליו להרע ברמאות אחוה שהוא דרך שאין יעקב יכול להינצל ממנו. 'מיד עשו' - אם יפרסם רשעו להרע, גם לזה הוצרך לתפלה להצילו מידו".

עד כה ניסינו לברר על ידי הפרשנים השונים והמדרשים, מדוע קורא יעקב לעשיו בתואר 'אחי', על אף שהאחרון רוצה לפגוע בו ועל כך הבאנו פרושים שונים.

אולם, שאלה אחרת הקשה אחד מגדולי ראשי הישיבות, אשר שימש לפני כמאה-וחמישים שנה כראש הישיבה בישיבת וולאז'ין וכרבה של בריסק והוא הראשון לשלשלת בריסק, הידוע בשמו רבי 'יושֶׁה בֶּר', הלוא הוא הרב יוסף-דב סולובייצ'יק בעל ספרי 'בית הלוי' על הש"ס ועל חלקים מהתורה. וזה לשונו בפירושו על פרשתנו –

"יש להבין, אחרי כי לא היה לו רק אח אחד, למה הוצרך לומר 'מיד עשו' ובאמרו 'מיד אחי' כבר מבואר בקשתו?".

ועל כך בתחילה עונה כאיש הלכה, שלמעשה התורה רצתה ללמדנו וזאת על פי דברי ה'זוהר' (ח"א קס"ט ע"א), שאדם המתפלל צריך לפרש את מילותיו כראוי שלא יהיה מקום לשום פירוש אחר או טעות בבקשתו.

ולגופו של ענין, עונה ה'בית הלוי', שכאשר שמע יעקב שעשיו בא לקראתו, ידע יעקב שיש לו עכשיו שתי אפשרויות - או שעשיו יילחם אתו וירצה להורגו, או שיתפייס ויתרצה עמו וישוב מאפו וישב עמו בשלווה ואחווה כשני אחים. על המצב והחשש הזה התפלל יעקב –

"...ומשני האופנים הללו נתיירא יעקב, דגם טובתו ואהבתו של עשו רעה הייתה אצל יעקב, ועל אלו שני האופנים אמר הכתוב 'ויירא יעקב מאד ויצר לו 'דאמר ויירא על ספק שמא יהרגנו וייצר לו על הספק שמא יתקרב לו".

וזה מה שביקש יעקב –

"הצילני נא מיד אחי מיד עשו שאיננו רוצה בו לא לאח ולא לעשו וביקש שיצילו משני ידיים הללו. ונתקבלה תפלתו, דבתחילה היה בדעת עשו להרגו והקב"ה הצילו מידו, ואח"כ כשנתרצה לו ביקש להיות עמו ביחד ואמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ויהיו שניהם ביחד, והוא דחה אותו בדברים וניצל גם בזה ממנו וכמו שאמר הכתוב 'וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה", השמיענו הכתוב דבאותו יום עצמו נפרד עשו ממנו והלך לדרכו ולא נתעכב אפילו יום אחד עמו וכבקשתו...".

הרב מבריסק מאריך מאוד וטוען, ששני המצבים הללו מלווים אותנו לכל אורך הגלות. מצד אחד הגזירות והצרות, ומצד שני אחווה ושלום. לכאורה זהו מצב טוב, ברם מטרתה האמתית היא להרחיק את עם-ישראל מהתורה.

איזו סכנה גדולה יותר מאויבי עמנו - הסכנה הפיזית, או האחווה החיצונית שכביכול מראה אהבה לעם-ישראל?

והתשובה ברורה! הסכנה הרוחנית גדולה הרבה יותר!

משני דברים אלו חשש יעקב אבינו ואכן זה החשש של עם ישראל במהלך ההיסטוריה.

מסופר על החת"ם-סופר, שבאו אליו יהודים לפני למעלה מ-170 שנה מראשי הקהל וסיפרו לו בשמחה, שהממשלה החליטה לתת שוויון זכויות ליהודים, דבר שנמנע מהם במשך שנים רבות. החת"ם-סופר - לא רק שלא שמח יחד אתם, אלא עצבות כסתה את פניו.

לתדהמת ראשי הקהל, הסביר להם החת"ם-סופר במשל למלך, שבנו סרח והמלך לאחר אזהרות רבות נאלץ להענישו והגלה אותו למדבר, מקום חיות רעות וקור וחום. אולם, היות והאבא-המלך חשש לחיי בנו, העמיד לו מרחוק שומרים וכן נתן לו ציוד בסיסי. לאחר תקופה לא ארוכה הבן התחנן לחזור לארמון המלוכה ושלח עם שומריו את בקשתו. כאשר השומרים חזרו אליו, הם הביאו לו ציוד חדש שיעמוד בפני הקור והחום המדבריים וכן ציוד להגנה מפני חיות רעות. הבן פרץ בבכי, כי הוא הבין שהאבא אינו מתכונן להחזירו כל כך מהר ולכן שלח לו ציוד לתקופה נוספת.

אמר להם החת"ם-סופר: כל זמן שהיה לנו קשה בגלות, גזירות וצרות, התפללנו ובכינו בזכרנו את ציון. עתה, כשקיבלנו שיווין זכויות, המשמעות היא שהקב"ה רוצה להשאיר אותנו עוד בגלות. כמובן, שאין אנו מתפללים שתהיה לנו גלות קשה, אך יש להיזהר מ'מתיקות הגלות' - ועל זה התפלל יעקב אבינו.

מסופר על הגר"ש קפלן שנילווה אל הרב מבריסק זצ"ל ובעלותו ארצה סיפר על אחת מחוויותיו באותה נסיעה. כשהיו באוניה בדרך מאודסה לתורכיה, היו עמם עוד בני תורה רבים והם דאגו מראש שהאוכל שיוגש להם בדרך יהיה בהכשר כיאה לבני תורה. היחיד שלא הסכים לטעום מהאוכל שהוגש שם היה הרב מבריסק זצ"ל וגם לבני ביתו ולילדיו שהיו בגיל הרך לא הרשה לאכול מהמזון שהיה באוניה.

יום אחד ניגש רב החובל אל הרב, לברר מדוע הוא נמנע מלאכול. רב החובל שדיבר בשפה הרוסית נזקק למתורגמן שיעביר את דבריו אל הרב זצ"ל, וכששמע באמצעות המתורגמן, שהרב חושש לטיב כשרות המזון, הציע שהרב ישלח שליח שירד לבטן האוניה ויוציא דג חי מבריכת הדגים אשר בבטן האוניה ויבדוק אם הוא כשר. אחר כך ייגש למחסן שעל יד המטבח ויקבל כלים חדשים שעדיין לא בושל בהם, ובמו ידיו יקלף לעצמו תפוחי אדמה ושאר ירקות ויבשלם בעצמו בסירים חדשים.

לאחר הרהור קל השיב הרב זצ"ל: "שיהיה עבור הילדים". ובטרם שלח את הרב קפלן לבצע המשימה, אמר לו: "ראה, להדליק בעצמך את הגז כדי שלא ניכשל בבישולי עכו"ם ואם הגוי בעצמו יבעיר את הכיריים, כבה אותם והדלק אתה את הגז".

ירד הרב קפלן אל תוך בטן האוניה, ועשה את הכל כמצווה. כאשר ראה רב החובל שהוא מכבה את הגז ומדליק מחדש, שאלו: "למה אתה חושש, לבישולי עכו"ם? אני יהודי!".

כאשר חזר הרב קפלן וסיפר את הדבר לרב מבריסק, הגיב הרב בהתרגשות: "מה האם באמת הוא יהודי, באמת הוא יהודי?!".

ומיד הוסיף ואמר: "עכשיו נגולה אבן מלבי. מאז בא אלי רב החובל הייתי מוטרד מאד מהמחשבה מדוע הגוי הזה דואג כל כך לילדים שלי? עכשיו ששמעתי שהוא יהודי נחה דעתי...".

לסיום, נביא את תשובת בעלי התוס' לשאלה המפורסמת של רוב הראשונים - מדוע פחד יעקב, והרי הייתה לו הבטחה אלוקית שלא יאונה לו כל רע?

'דעת זקנים' מבעלי התוספות בפרשתנו מביאים את השאלה הזו על פי המדרש כשאלתה של מטרוניתא אחת –

"היאך ירא מעשיו אחר שהבטיחו הקדוש ברוך הוא? ענה ת"ח אחד תשובה בצדה, שאמר 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה', כלומר: כשהבטיחני הקדוש ברוך הוא, לא הייתי כי אם בעצמי ועתה הייתי לשני מחנות ולכן אף אם איני ירא ממנו...אמנם 'ירא אנכי פן יבא והכני אם על בנים' - כי על האם ועל הבנים לא הבטיחני".

נישא תפילה לבורא עולם, שיאיר את עיני מנהיגנו לראות מי אויב ומי אוהב ומי רוצה שלום אמיתי ומי רק רוצה להחליש אותנו פיזית ורוחנית.

שבת שלום ובשורות טובות!