"הקונספציה" - לפרשת תולדות ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

אחת המילים הכי מוזכרות ביחס למלחמת 'חרבות ברזל' זו המילה הלועזית ה"קונספציה". ביטוי לועזי זה הוא הכינוי שנתנה 'ועדת אגרנט' כהסבר להפתעה שהפתיעו המצרים והסורים לפני חמישים-ושתים שנים את מדינת ישראל בעיצומו של יום הכיפורים. ה'קונספציה' הייתה התפיסה שגיבשה חטיבת המחקר של אגף המודיעין בצה"ל בדבר תנאי-הסף של יציאת המצרים והסורים ליציאה למלחמה. הנחת היסוד של המודיעין הישראלי הייתה, שהמצרים והסורים לא יפתחו במלחמה ולא יתקפו עד שיהיה להם חיל אויר מוכן למלחמה בעוצמה כזו שיכולים לתקוף את שדות התעופה הישראליים, שנמצאים בעומק שטחה של מדינת ישראל וכן שסוריה לא תצא לבד למלחמה אלא בעת ובעונה אחת עם המצריים.

והסוף לצערנו הרב ידוע...

למרות שהגיעו דיווחים וסימנים ברורים, כולל מידע מודיעיני מדויק שהתקבל באמצעות סוכן שישב בפורומים של הצבא המצרי וידע ודיווח שהמצרים ממש על סף מלחמה, זה לא הספיק לאנשי המודיעין הישראלי לשנות את מחשבתם והם נשארו בדעתם שאין סיכוי שהמצרים יפתחו במלחמה עכשיו.

כך נראית בדיוק קונספציה! ולא היה ניתן לבלבל אותם עם העובדות...למרות שכל הסימנים וכל הנורות האדומות נדלקו באדום בוהק והתריעו על מה שעתיד להתרחש, מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים ביותר לא יכלו להשתחרר מהתאוריה ומהקונספציה שהמצרים והסורים לא יפתחו עתה במלחמה.

ואכן, לצערנו הרב מלחמת יום הכיפורים הפתיעה את מדינת ישראל עם אלפי הרוגים ופצועים, עד כדי כך ששר הביטחון דאז משה דיין דיבר על חורבן בית שלישי.

למרות ניסיון העבר שעברנו כמדינה וכעם, שיש לחשוש תמיד ממזימות האויב ולא לשגות באשליות, לצערנו הרב שוב מדינת ישראל נכנסה לקונספציה, שאם רק נשפר את רמת חייהם של העזתים וניתן לעזתים כסף למחיה ונפתח את שערי הארץ לעבודה לכמה שיותר אנשים, אזי אנשי החמאס ששלטו בעזה לא ירצו לפתוח במלחמה ולאבד את כל הטוב שהשפענו עליהם. ועוד הנחה שגויה הייתה בצה"ל ובמודיעין, שאויבינו מדרום מורתעים בצורה חזקה מעוצמתו של צה"ל.

לקונספציה היו שותפים רבים, גם מאנשי הישובים בעוטף עזה שהעסיקו פועלים ערבים מרצועת עזה וחלק אף הסיעו חולים לבתי חולים בארץ בהתנדבות וחלקים אף פתחו בפניהם את בתיהם מתוך אמונה וטוב לב יהודי. לפני הגירוש מגוש-קטיף, המכונה 'תכנית ההתנתקות', רבים ממנהיגי הארץ וביניהם רבים מתושבי עוטף עזה תמכו בתכנית וטענו, שאם ניתן להם את חבל קטיף יהפכו אותה ל'סינגפור של המזרח התיכון' וכך לאט לאט נצעד באזור כולו לנורמליזציה עם שכננו הערבים.

אירועי שמחת תורה תשפ"ד [שבעה באוקטובר] היוו 'סטירת לחי מצלצלת' ומכאיבה לא רק בהיבט האסוני של רציחתם ונפילתם של זקנים ונערים, נשים וילדים, חיילי צה"ל ומתנדבים, אלא בהבנה שלאויבנו אין שום כוונה לוותר ולו במעט על החלום שלהם לסלק אותנו מארץ ישראל כולה.

כשאנו מדברים שלום ושרים 'שירים לשלום' - פניהם למלחמה! אנו לתרבות של חיים - והמה מעודדים את המוות.

האם זו פעם ראשונה בהיסטוריה, שעם-ישראל חשב שאם ייטיב עם שכניו הגויים הם יאהבו אותו בתמורה? ודאי שלא!!

בכל ההיסטוריה הרחוקה והקרובה, עם-ישראל תרם למקום מגוריו במדע וברפואה, בכלכלה ובביטחון. אם ניקח את גרמניה כמשל, הרי היהודים היו גורם חשוב בכל תחומי החיים ו עד כדי כך היו מעורים בחיים בגרמניה, עד שהיו כאלו שהגדיר עצמם כ'גרמנים בני דת משה'.

תופעה זו של חוסר הכרת הטוב וכפיות טובה מצד השכנים הגויים ליהודים, למדנו  גם בפרשתנו פרשת 'תולדות'.

כאשר יצחק עלה לגדולה והצליח כלכלית, כפי שמתאר הכתוב (כ"ו, י"ג-ט"ו), הצלחה זו לא עזרה לו להשתחרר משנאת ומקנאת השכנים הגויים –

"וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד  וַֽיְהִי־ל֤וֹ מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר".

והדבר תמוה עד מאוד.

מים הם מצרך בסיסי כדי לחיות בכל מקום ובוודאי במדבר. אברהם ועבדיו חפרו בארות מים ואפשרו לכולם להשתמש בהם. בזכות חסד זה, היו בטוחים שיגרום להכרת הטוב ולקירבה בין הפלישתים לבין כנסת ישראל - מה שלא קרה, אלא אדרבה השנאה רק התגברה. ועל כן, התגובה של הפלישתים בסתימת מקור מים חיים ובהשבתתה באופן טוטאלי ע"י מילוי עפר, ממש לא מובנת בלשון המעטה –

"וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר".

לא רק שלא גמלו טובה, אלא אפילו דאגו לסתום את מקורות המים וכל זה מתוך קנאה, למרות שהם הראשונים שנפגעו מכך בבחינת 'תמות נפשי עם פלישתים' ו'גם לי גם לך לא יהיה'. השנאה הייתה כל כך גדולה עד כדי גירושו של יצחק בטענה שכל עוצמתו באה מהם –

"וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד".

לפי חז"ל, גם מחשבתו של יצחק הייתה מין סוג של 'קונספציה', שאם נועיל לשכננו הם יודו לנו על כך. כך חושב איש חסד כיצחק וכך נהג וחשב אביו אברהם וניסח זאת בצורה כל כך קולעת רבי זכריה בן שלמה הרופא המכונה הרז"ה (היה מגדולי רבני תימן לפני כחמש-מאות שנה, פרשן מקרא והלכה ורופא). יחד עם כל כתיבתו ההלכתית הענפה, כתב הרז"ה ספר בסגנון מדרשי ופרשני הנקרא 'מדרש החפץ' ושם משמיע תובנה כל כך משמעותית על פרשתנו שרבים משתמשים בה וזו –

"גדולים הצדיקים שהם עוסקים ביישובו של עולם".

גדולי ישראל בכל הדורות שילבו לימוד תורה יחד עם ישובו של עולם וכל זה היה למען הרבות טוב בעולם. הם לא היו צדיקים עם מעיל פרווה על גופם, שיהיה חם רק להם, אלא היו מחוברים לסביבה ולמציאות וכל מגמתם הייתה לעשות טוב בעולם. לכן, היה ברור לאברהם לבקש על אנשי סדום רחמים וכמו כן לא היסס לצאת למלחמה נגד המלכים ששבו את בן אחיו ולהילחם כנגד אותם מלכים שעשו רע בעולם.

גם יצחק נהג כן וזה אף מסביר לנו קושי בפרשתנו, כי לכאורה יש לשאול מה החשיבות בזה שהתורה מספרת לנו שיצחק זרע בשנת הרעב וזכה ליבול של מאה שערים?

אלא לעניות דעתי, הבאת אירוע זה בפרשתנו רוצה ללמדנו, שיצחק המשיך את דרכו של אברהם אבינו במעשי החסד שלו. התורה בדרך-כלל איננה משתמשת בסופרלטיבים ובתיאורי אופי של אבות האומה, אלא מספרת את מה שעשו, ממש כפי שלא נאמר בתורה על אברהם שהוא 'איש חסד', אלא מעשי החסד שלו מתוארים בתורה. גם כאן, התורה מתארת את מעשהו זה של יצחק, אשר יש בו חסד גדול אשר איננו נראה לעין בקריאה שטחית.

המדרש מאיר את עינינו וחושף את התוכן האמיתי של מעשה יצחק וזה לשון המדרש –

'ויזרע יצחק בארץ ההיא'. שעשה צדקה גדולה עם עניי אותו מקום, שנאמר זרעו לכם לצדקה (הושע י יב) בשביל אותו זכות בירך הקדוש ברוך הוא אותה זריעה, ונשאה הארץ מאה שערים ממה שהיו משערים אותה" (מדרש אגדה פרשת תולדות פרק כ"ו סימן י"ב).

המדרש מפרש את ענין 'מאה השערים', שהתבואה עשתה פי מאה ממה שהייתה יכולה לעשות לפי הנתונים הטבעיים שהיו שם. חז"ל מדייקים את חזרת המילים "בשנה ההיא בארץ ההיא" וז"ל –

"בשנה ההיא – אף על פי שאינה כתקנה, שהייתה שנת רעבון: 'בארץ ההיא בשנה ההיא' – שניהם למה?, לומר שארץ קשה והשנה קשה" (רש"י).

במצב זה של שנת בצורת וגם באופן טבעי, זו ארץ קשה לזריעה ואעפ"כ עשה השתדלות בזריעה במיוחד לתושבים הרעבים ובזכות מעשה החסד שלו זכה ל'מאה שערים' - יש מפרשים פי מאה ממה שהזרעים יכלו להצמיח, ויש מפרשים על היבול.

אם נתבונן בדברי רבותינו המובאים ברש"י, נראה שיש עוד היבט למעשהו של יצחק. בפירוש השני למושג 'מאה שערים' אומר רש"י –

"ורבותינו אמרו: אומד זה למעשרות היה".

מסביר הרבי מלובביץ (שיחות חלק ה'), שהתהליך היה שבתחילה יצחק אמד והכין את מה שצמח למעשר, כפי שלמדנו בהמשך על יעקב אבינו שלמד מאביו שאמר "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן־לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָֽךְ" (בראשית כ"ח, כ"ב), וזה מה שעשה יצחק אחרי שהפריש את התבואה לצורך מעשר, בדרך ניסית הצמיחה אז הקרקע פי מאה ומזה המשיך להתעשר עד שהיה כבד ברכושו. וזה כוחו של מעשר, כפי שחז"ל דרשו את הפסוק (פרשת ראה) –

"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל־תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָֽה" – "עשר כדי שתתעשר".

הגמרא מדגישה (שבת קי"ט.), שעשירות בארץ ישראל באה לאדם כתוצאה מהפרשת מעשרות, לעומת בבל שבעשירות זוכים אלו שמכבדים את התורה ובשאר המקומות בזכות שמכבדים את השבת. העושר הרב אשר זכה לו יצחק  כתוצאה מהפרשת המעשרות מובא מיד אחר כך –

"וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּֽי־גָדַל מְאֹֽד:(יד) וַֽיְהִי־לוֹ מִקְנֵה־צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּֽים".

למדנו, שסיפור זה מלמד אותנו גם על החסד שעשה יצחק עם אנשי גרר, בהשקעה שדאג לאנשי העיר וגם מזה שהקדים קודם את המעשר ואח"כ זרע ובגלל זה התברך.

יצחק, כאביו אברהם, למרות שהתעשר מאוד, נשאר עם אישיותו הצנועה ואהבתו לבריות גברה. עושרו גרם לו למחויבות-יתר ועליה בדרגת האחריות והאנושיות.

סיפור התורה על החסד שעשה בזריעת השדות ודאגה לאחרים, מצטרף לתחילת הדברים במאמרנו. למרות העוינות של הפלישתי, יצחק המשיך לחפור בארות גם אחרי שסתמו את הבארות שחפר אביו. כך פועל איש חסד אמיתי.

אסיים ואומר, ששום ועדת חקירה ממלכתית או אחרת לא תצליח לשנות את היסודות הבריאים של עם ישראל, שרוצה לעשות רק טוב ודואג לאחרים ויש בו מן התמימות בחושבו שגם אחרים בעלי אותם ערכים כמוהו, מה שהתברר בדיעבד כלא נכון.

לצערנו, בכל ספק לאומי ומדיני וצבאי, היסוד הזה של המוסר היהודי של עמנו עלול להטעות את מקבלי ההחלטות. הרצון לראות רק בצורה בהירה ויפה את המציאות היא המוקש הגדול לתמימות והטוב היהודי בכל ההיסטוריה של עמנו וגם לצערנו בעת החדשה. זאת הייתה הקונספציה.

השאלה האם זו גזירת גורל? לא!!!

חשוב לדעת ולהבין את מה שאומר משורר תהילים (ק"כ) ולהכיר שיש אנשים אחרים –

"שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶל־יְ֭קֹוָק בַּצָּרָ֣תָה לִּ֑י קָ֝רָ֗אתִי וַֽיַּעֲנֵֽנִי:(ב) יְֽקֹוָ֗ק הַצִּ֣ילָה נַ֭פְשִׁי מִשְּׂפַת־שֶׁ֑קֶר מִלָּשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה:(ג) מַה־יִּתֵּ֣ן לְ֭ךָ וּמַה־יֹּסִ֥יף לָ֗ךְ לָשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה:(ד) חִצֵּ֣י גִבּ֣וֹר שְׁנוּנִ֑ים עִ֝֗ם גַּחֲלֵ֥י רְתָמִֽים:(ה) אֽוֹיָה־לִ֭י כִּי־גַ֣רְתִּי מֶ֑שֶׁךְ שָׁ֝כַ֗נְתִּי עִֽם־אָהֳלֵ֥י קֵדָֽר:(ו) רַ֭בַּת שָֽׁכְנָה־לָּ֣הּ נַפְשִׁ֑י עִ֝֗ם שׂוֹנֵ֥א שָׁלֽוֹם:(ז) אֲֽנִי־שָׁ֭לוֹם וְכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר הֵ֝֗מָּה לַמִּלְחָמָֽה".

בתפילה שהקב"ה ינחה את מנהיגינו בשכל ישר, באמונה, ביושר לבב ואומץ לב שלא ליפול בקונספציות ואז נזכה לסייעתא דשמיא, אכי"ר!

שבת שלום וחודש שמח ומאיר על כולנו!